ראיון "כלכליסט" - מומי דהן: "לסגור את הגירעון על ידי מלחמה בשוק השחור זו שטות"
לפני ששואלים איך סותמים את החור בתקציב, אומר פרופ' דהן, ראש ביה"ס למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית, צריך לשאול מה עלינו לעשות בטווח הארוך. לאחר מכן יש להעלות את המיסוי על העשירים ולהיזהר מחשבונאות יצירתית
רוח רפאים מהלכת על פני משרד האוצר בירושלים, רוח הרפאים של הגירעון התקציבי. כל הכלכלנים מאגף התקציבים ומהאקדמיה חוברים יחדיו למלחמת חורמה ברוח הרפאים הזו.
24 מיליארד שקל הוא גודלה של רוח הרפאים המעסיקה את שר האוצר יובל שטייניץ. סכום אדיר זה מפריד בין גובה ההתחייבויות שלקחה על עצמה הממשלה לשנה הבאה לגובה ההכנסות שהיא צופה, רובן ככולן ממסים כמובן.
השאלה היא מי ישלם את המחיר. האם יהיה זה משרד הביטחון, שדורש תוספת תקציבית של 5–7 מיליארד שקל, או שאולי משרד הבריאות, שצריך מחצית מסכום זה כדי לשקם את מערכת הבריאות הציבורית? האם יהיו אלה אנשי האלפיון העליון שמס ההכנסה שהם משלמים יעלה ב־2%, או שיהיו אלה השכבות החלשות שיידרשו להוסיף עוד 1% של מע"מ למצרכי המזון שלהם?
פרופ' מומי דהן (ארכיון) צילום: עמית שעל כלכלנים מנסים להוכיח שהם יודעים איך לסגור את הגירעון, לעתים בעזרת סעיפים תקציביים עלומים כמו "העמקת הגבייה". זהו הבון־טון החדש מבית המדרש של משרד האוצר ורשות המסים. הרעיון הוא שאם רק תהיה מלחמה רצינית בהון השחור ובמסים הנעלמים - המוערכים ב־200 מיליארד שקל - התקציב כבר יתאזן מאליו.
פרופ' מומי דהן, ראש בית הספר למדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית וחבר המכון הישראלי לדמוקרטיה, מקלקל מעט את החגיגה. "אפשר לדבר על התייעלות בצד המיסוי - כלומר עם אותם מסים לגבות יותר, למשל בקרה ופיקוח הדוקים יותר על השוק השחור", אומר דהן. "אבל מי שיציע את זה לשנה הקרובה ידבר שטויות. אלה תהליכים שנדרש להם זמן להבשיל".
להגדיל את הוצאות הממשלה
במאי פורסם ב"כלכליסט" על תחילתו של מחקר חדש של פרופ' דהן, המנסה למצוא את הסיבות לאבסורד ישראלי ייחודי: אף שמדובר באחד המשקים בעלי שיעור העוני הגבוה ביותר במערב - 20% ממשקי הבית עניים, שני רק למקסיקו - הסיוע הציבורי לעניים שווה ל־14.5% מהתוצר הלאומי הגולמי השנתי, לעומת ממוצע של 21.5% במדינות ה־OECD. לכאורה, הסיבה אמורה להיות ההוצאות הגבוהות והייחודיות של ישראל, אבל גם לאחר מכן נותרת השאלה מדוע לא מעלים מסים בהתאם.
הגדלת ההוצאה הממשלתית על בריאות, רווחה וחינוך, אומר דהן, צריכה להיות אחת השאיפות ארוכות הטווח של הממשלה. "אני מאמין שהמודל שמתאים לישראל בטווח הארוך הוא גירעון תקציבי נמוך והוצאה ממשלתית גבוהה, 45%–50% מהתוצר השנתי לעומת 42% כיום", הוא אומר. "בשביל לממן זאת צריך מסים גבוהים יותר".
ובטווח הקצר, מה עושים עם הגירעון הצפוי ב־2013?
דהן: "גם הפעולות בטווח הקצר צריכות להתכתב עם החזון שלנו לטווח הארוך. לכן העיקרון הראשון הוא לא להקטין את ההוצאה האזרחית. העיקרון השני הוא שהמסים כאן נמוכים מדי ביחס להוצאה שנדרשת. הרכב המסים בישראל מעוות. יש יותר מדי מסים עקיפים ופחות מדי מסים ישירים. לכן לא צריך להעלות את המע"מ, אלא להעלות את מס ההכנסה ואת מס החברות".
דווקא מכם, הכלכלנים, מצפים לפתרונות יצירתיים, ולא ללכת לפתרון הקל של העלאת מסים.
"לבקר כלכלנים זה דבר מאוד חשוב. אבל הדיון הוא על סגירת הגירעון של השנה הקרובה. אם רוצים לדבר על הטווח הארוך אז מובן שנכנסות שאלות של התייעלות, של שינויים מבניים בשוק, תחרות והתייעלות בצד ההוצאה וצד המיסוי. אבל אלה תהליכים שאורכים זמן רב. לכן בטווח המיידי רק פעולות כמו העלאת המסים הן רלבנטיות".
בסוף העניים נושאים בנטל
העלאת המיסוי הישיר תגדיל את הנטל על מעמד הביניים. העשירים גם כך משלמים את רוב המסים הישירים.
"זה נכון להגיד ששני העשירונים העליונים נושאים בחלק גדול ממסי ההכנסה, אבל זה נכון בכל מדינה. המסים הישירים בישראל נמוכים משמעותית ביחס למדינות המפותחות (9% בישראל לעומת ממוצע של 15% ב־OECD - מ"פ) ולכן העשירים פחות נושאים בנטל. לעומת זאת, המסים העקיפים - כמו מע"מ - גבוהים מאוד והנטל נופל בעיקר על החלשים. בישראל יותר מ־50% מהכנסות המסים הן מהעקיפים, וזה חריג בעולם.
"לכן אני מציע להתחיל בצמצום הפטורים ממסים ישירים. יש פטורים כאלה בהיקף של כ־20 מיליארד שקל - כגון קרנות השתלמות, פנסיה והחוק לעידוד השקעות הון. גם הגיע הזמן שישראל תנהיג מס ירושה או מס עיזבון. אפשר גם להעלות את שיעורי הביטוח הלאומי על עובדים ועל מעסיקים. למעשה, השיעור הנוכחי הוא הנמוך ביותר בעולם המערבי (5.4% מהתוצר לעומת ממוצע של 9.1% ב־OECD - מ"פ)".
מה עם מס חברות?
"אני חושב שאת מס החברות צריך להעלות באותם קטעים שכפופים למסגרת החוק לעידוד השקעות הון. כלומר לא להעלות את שיעורי המס הקבוע בחוק, אלא לצמצם את הפטורים שמתקבלים מהחוק לעידוד השקעות הון".
אומרים שהעשירים והחברות שלהם יברחו מישראל במקרה כזה.
"כל מס פוגע בתמריצים, אבל צריך לעשות את הדבר הטוב יותר במגבלות שישנן. ולאן בכלל יעברו המשקיעים - ליוון, לספרד או לאיטליה? אני לא חושב שזה מאוד משמעותי".
חשש מ"חשבונאות יצירתית"
דהן אינו קורא להוצאה ממשלתית גדולה וגירעון גדול. "בטווח הארוך, הגירעון בתקציב הממשלה צריך להיות כ־1% מהתוצר. אם יש יחס חוב־תוצר נמוך אפשר להרשות גירעון גדול יותר, ובעת האטה אפשר אף להגיע ל־3%".
אך דהן מביט מעט בחשש אל ההכנות לתקציב 2013. "החשש הראשון שלי הוא שינצלו את המצב כדי לקדם מדיניות שמקטינה את ההוצאה ולא את הגירעון - שגיאה חמורה שנועדה לצמצם את מעורבות הממשלה. הדבר השני שמטריד אותי ושכבר קרה הוא שימוש במעין הונאות תקציביות. יעשו חשבונאות יצירתית עם תחזיות מפוברקות, או תחזית הוצאות שהן מצג שווא".
