רוצים דיבידנדים? בואו בידיים נקיות

בשבוע שעבר הגישה רשות ניירות ערך את עמדתה לגבי בקשתה של חברת בי.ג'י.איי השקעות, התלויה ועומדת בבית המשפט הכלכלי, לחלק לבעלי מניותיה 36 מיליון שקל כדיבידנד חריג – כלומר, דיבידנד שאינו עומד במבחן הרווח.

עמדת רשות ניירות ערך נסבה סביב שאלה משפטית שהיא טכנית בעיקרה:

השאלה מתעוררת לנוכח הרקורד של צבי בארינבוים, בעל השליטה בבי.ג'י.איי. ב-2005 התפרסם בארינבוים כאשר ביחד עם שותפו, עופר גלבוע, השתלט על קונצרן פולגת-בגיר באמצעות הלוואות ומינוף. זמן קצר לאחר ההשתלטות, ביקש בארינבוים למשוך מהחברה כ-152 מיליון שקל. כמו היום, גם אז לא היו בקופת החברה רווחים וכדי לחלק את הדיבידנד פנה בארינבוים לבית המשפט וביקש לאפשר לו לגרוע את הסכום מהונה העצמי של החברה.

נושי החברה - קבוצת עובדים ממפעלי פולגת טקסטיל בקרית גת – התנגדו לבקשה וחששו כי פולגת עלולה להגיע לחדלות פרעון והם יימצאו את עצמם מול שוקת שבורה. בתום משא ומתן, ולאחר שנחתם עמם הסכם, משכו העובדים את התנגדותם והדיבידנד אושר. כך סידרו לעצמם בארינבוים וגלבוע החזר מהיר של המינוף – והכל על חשבון החברה הציבורית עליה השתלטו. מקץ שנים ספורות, קרסה חברת הבת פולגת-טקסטיל, אשר רווחיה הזרימו כסף לקופת הקונצרן ואיפשרו במידה רבה את הדיבידנד. חששות העובדים התאמתו והם פוטרו והצטרפו בין לילה לרשימה הארוכה של מובטלים בפריפריה.

כצפוי, בארינבוים מיהר לטעון אז, שלא היה קשר בין חלוקת הדיבידנד לקריסת החברה וכי יש לתלות את האשם במשבר העולמי בענף הטקסטיל. הגם שבטענה זו היה גרעין של אמת, ההתנערות מאחריות הייתה בוטה. די היה בחישוב פשוט כדי לראות, ש-152 מיליוני השקל שנגרעו מקופת הקונצרן יכולים היו לשמש היטב את פולגת טקטסיל לנוכח המשבר – אך אלה זרמו לכיסיהם של בעלי השליטה.

והנה, לא חלפו אלא שנים ספורות, ואותו בארינבוים מתייצב כעת בבית המשפט ומבקש שוב לאפשר לו לחלק דיבידנד חריג. גם הפעם, החלוקה אינה נשענת על רווחים אלא מחייבת גריעת עשרות מיליונים מהונה העצמי של החברה. וגם הפעם, הנושים טוענים כי הדיבידנד מאיים על "כרית הבטחון" שלהם – במקרה זה מכיוון שהחברה חייבת להם לא פחות מ-170 מיליון שקל בגין אגרות החוב שרכשו. עוד עולה הטענה, כי למרות שרוב הדיבידנד לא יזרום ישירות לכיסו של בארינבוים אלא לקופתה של חברת זד.בי.איי, השולטת בבי.ג'י.איי, בארינבוים ירוויח מכך אישית שכן הוא עצמו מחזיק באג"ח זד.בי.איי בגובה 3 מיליון שקלים.

אלא, שהדיון המשפטי עיוור כאמור לשיקולים בדבר הרקורד של בעל השליטה. מבחינת חוק החברות, אין כל רלבנטיות לנסיון הרע שצברו השחקנים בשוק וכל בקשה נשקלת לגופה. כך, בכל פעם שיבקש בעל השליטה לחלק לעצמו דיבידנד חריג ויפנה לסעיף 303 לחוק החברות כדי לקבל את אישור בית המשפט, המונה "מתאפס" והמשחק מתחיל מההתחלה.

השתיקה הזו מצדו של החוק פוגעת בכולנו – ציבור העובדים והחוסכים, התלויים לפרנסתנו ומשקיעים את חסכונותינו בחברות ציבוריות דוגמת בי.ג'י.איי. במקור, סעיף 303 נועד להגן עלינו ולחול רק במקרים יוצאי דופן. למעשה, מנסחי החוק ראו לנגד עיניהם את מדינת קליפורניה שבארצות הברית, בה עשו שימוש בסעיף דומה בעיקר על מנת לעודד משקיעים בהיי-טק. אך בשנים האחרונות עשו יותר ויותר בעלי שליטה שימוש פסול בסעיף על מנת לממן לעצמם עסקאות מינוף תוך חריגה ברורה מתכליתו המקורית של החוק. למרבה הצער, בתי המשפט נטו לאשר בקלות רבה מדי דיבידנדים חריגים ולא הרבו לשאול שאלות לגבי מטרת החלוקה והאינטרסים האישיים של בעל השליטה העומד מאחוריה.

כעת נקרתה בפנינו הזדמנות לשינוי. על בית המשפט הכלכלי להידרש בתיק בי.ג'י.איי לשאלת המוניטין העסקי של בעל השליטה העושה שימוש חוזר ונשנה בסעיף 303 ולבחון את הרקורד שלו בכל הנוגע לדיבידנדים חריגים. ככל שהרקורד הזה בעייתי יותר – כך על בית המשפט להטיל על בעל השליטה נטל כבד יותר באישור הבקשה לדיבידנד ואולי אף לדחותה כליל, כפי שהחוק מתיר לו לעשות. החלת כלל כזה לא רק תגן טוב יותר על הציבור אלא גם תצמצם את הפער שבין עולם המשפט לבין המציאות בשוק ההון הישראלי.

הכותב הוא ראש הקליניקה לאינטרס הציבור בשוק ההון במרכז האקדמי למשפט ולעסקים, שפנתה לכונס הרשמי ולרשות לניירות ערך בבקשה להתנגד לחלוקת הדיבידנד בבי.ג׳י.איי.