"אלי אמר: 'גיורא, בוא תעזור לי'"

“כשאתה מחליט מהלב זה יותר מאתגר", אמר ל"כלכליסט" איל האופנה אלי טהרי, תוך שהוא אוחז בידו תפוח נגוס, ומסביבו עשרות אנשים שבאו לחגוג איתו את חשיפת קולקציית סתיו־חורף 2012–2013 שלו. החלטות מהלב, עושה רושם, משחקות תפקיד חשוב בחייו של טהרי שהצטרף לאחרונה לקבלה, ובין המכובדים הרבים שהגיעו לאירוע שלו היתה גם קרן ברג – הידועה בכינוי "המקובלת הגדולה בדורנו" - כלומר נשיאת המרכז לקבלה (ההוא של מדונה).

טהרי (59) נולד בירושלים, ואחרי גירושי הוריו גדל במוסדות ובבתי יתומים. הוא הפציע בניו יורק אחרי הצבא עם 100 דולר בכיס, ישן על ספסלים, עבד כחשמלאי וכמוכר בבוטיק. ההיכרות שלו עם אופנת הנשים הובילה אותו לייצר חולצת דיסקוטקים בארבעה דולר החתיכה – וזו נחלה הצלחה אדירה.

היום הוא אחד המעצבים הידועים והמצליחים בעולם - אבל קשה לומר שכל זה ניכר במראה שלו. בערב ההשקה שלו הוא הסתובב בין מאות האורחים המוקפדים והדוגמניות המטופחות בזיפים מרושלים, זלל תפוחים (אף על פי שלאורחים הוגשו סושי ושמפניה) ודיבר במשפטים קצרים ולא לחלוטין ברורים. לשאלת "כלכליסט" על מהות הקולקציה החדשה הוא ענה שהיא הגיעה "מהלב". לשאלה האם להתקרבותו לקבלה יש קשר לאופי וצבעוניות הקולקציה ענה: “בטח, בטח”. מאחורי כתפו של טהרי הציץ כל העת אדם בשם קולין קסטון (“אני מנג'ר, דואג להכל כבר 17 שנה") שמדי פעם החזיק במפית את התפוחים הנגוסים של טהרי והסביר: ”אלי תמיד אוכל בריא מאוד. אם משהו בריא הוא אוכל אותו".

דגמים מהקולקציה של טהרי צילום: איי פי

בניגוד לרוב ההשקות הגדולות בשבוע האופנה, טהרי בחר שלא להציג את הקולקציה שלו בתצוגת אופנה, אלא בפרזנטציה בשואו רום במשרדי החברה שלו, בקומה ה־14 של בניין במרכז מנהטן. הדוגמניות עמדו, ישבו, דיברו ביניהן וזזו על גבי פודיום צר, והאורחים הסתובבו סביבן ולפעמים ביניהן. הקולקציה הצבעונית כללה הרבה גוני כחול, סגול ואדום וכן פרוות צבועות שעיטרו מעילים, צווארונים ותיקים. אחת הדוגמניות אפילו הביאה איתה את התינוקת שלה, שגנבה את ההצגה. “הוא אמר: 'נמאס לי מהצביעות של תצוגות האופנה'", הסביר איש העסקים ואיש הצבא לשעבר גיורא ענבר, מי שהיה מפקד סיירת גולני ומנכ"ל קמן, ומונה לפני כחודשיים לסגן יו"ר החברה של טהרי, "הוא אמר: 'ניתן לאנשים להיות איתנו, לגעת בבגדים, לדבר עם הדוגמניות. אני לא הולך על הצגה, אני הולך על האמת' – זה המסר של אלי".

זה נכון שטהרי מושפע מקבלה?

“לא בקטע דתי, בקטע של לחפש את השלמות. הוא לא מוכן שאשה תשלם 700 דולר על משהו ששווה פחות. הקולקציה היא מהחומרים הכי איכותיים שיש. היא 'יאנג לאקז'רי', זה Fresh אבל יוקרתי".

אלי טהרי עם הדוגמניות בחשיפת הקולקציה (כולל התינוקת פרנצ'סקה). "לא מוכן שאשה תשלם 700 דולר על משהו ששווה פחות" צילום: טלי שמיר

כל החברים בגדו

ענבר, חבר ותיק, מודה שלא הבין דבר וחצי דבר באופנה לפני שהחליט להצטרף לשורותיו של טהרי. השידוך המוזר התחיל מטלפון בהול, כשטהרי גילה שכמה מהעובדים שלו מנסים להשתלט על החברה. “הוא אמר לי: 'גיורא, בוא תעזור לי, כל החברים שלי בגדו בי'. עניתי שאני מכיר את הצבא, לא עסקתי בשום דבר שקרוב לטקסטיל". בכל זאת השתכנע ענבר שניסיונו בניהול ובמנהיגות, בצירוף הכישרון של טהרי, יהיו שילוב מנצח, ולמחרת בבוקר נחת בניו יורק. השניים התחילו לעבוד ביחד, לא לפני שענבר נדרש לשפר הופעתו – טהרי שלח אותו לקנות בגדים ולימד אותו להוציא את החולצה מהמכנסיים.

במסגרת הארגון מחדש טהרי פיטר כ־200 מתוך כ־700 עובדי החברה – בהם אנשים בתפקידי מפתח - וענבר סייע בגיוס חדש. ניסיון ההפיכה שסוכל אינו פיסת המידע העסיסי היחידה שדולפת מהמפעל של טהרי. את כותרות העיתונות האמריקאית תפסו לאחרונה משפט גירושים מאשתו לשעבר, רורי, ותביעה בסכום של 2 מיליון דולר שהגיש מנהל בחברה. אותו מנהל טען שהעברתו מניו יורק לניו ג'רזי גרמה לו להתמוטטות נפשית, וכי באופן כללי החברה מפלה לטובת ישראלים. בדיוק כאשר שאלתי את ענבר על כך נפתחה הדלת ומישהו פנה אליו בעברית. "זה שטויות", הגיב ענבר, “את רואה, כולם פה ישראלים. אני ישראלי. הבאתי ישראלים. כל מי שמסיים את שנקר והוא טוב הוא קולט אותו".

(מימין) ענבר, קסטון, טהרי וברג צילום: טלי שמיר

בכל מקרה, טהרי שרד את המשברים, ובאירוע שידר עסקים כרגיל. הוא מתכוון - ככל הנראה בשנה הקרובה – לפתוח חנויות חדשות במומבאי ובשנגחאי (לא מתוכננת כרגע חנות בישראל) ובעתיד הרחוק יותר הוא מקווה להגיע לשווי של מיליארד דולר ולהנפיק את החברה.

“יש לו גאונות ויש לו לב הכי גדול בעולם", אומר עליו ענבר, “הוא איש מאד עשיר, הוא אומר: 'אותי כבר לא מעניין כסף'". ענבר, בינתיים, מראה סימני השתלבות בעולם החדש. הוא מראה לי את קולקציית הגברים (שמוצנעת בצד, ללא דוגמנים) ומתלהב מהאופן שבו משלב טהרי בין שחור לאפור. “רגע, זה צריך להיות סגור", הוא אומר לפתע וסוגר רוכסן כיס של אחד הז'קטים, “אני מהצבא. בצבא לימדו אותנו לשים לב לפרטים".