העיר שקפאה על שמריה

במשך מאות שנים נהגו עשירי ירושלים לבלות את ימי החורף הקרים ביריחו. עדות לכך נמצאת בשרידי ארמונות החשמונאים שבפתח ואדי קלט היוצא ליריחו, ובאתר הנודע של ארמון הישאם המפואר שבנה החליף הישאם בן עבד אל־מאליכ במאה ה־8, בח'רבת מפג'ר שבמזרח העיר. במרחק חצי שעת נסיעה בלבד מירושלים נמצא נווה מדבר פורח וחמים יחסית.

בצפון העיר ממוקמת אחת האטרקציות המרכזיות של יריחו: רכבל המוביל מבקרים ממעיין אלישע - עין אל־סולטן - למרומי צוק הקרנטל שבו חצוב בסלע מנזר יווני אורתודוקסי. בחלקו התחתון, סמוך למעיין, נמצא מרכז קניות, ובחלקו העליון, צמוד למנזר, כמה מסעדות נאות. המראה שנשקף מהרכבל ומהמנזר העתיק מרהיב ביופיו. חולפים מעל אתר החפירות הארכיאולוגי של תל יריחו, מהערים העתיקות בעולם, ומגיעים למרומי צוק "הר הפיתוי", שבו לפי המסורת הנוצרית שהה ישו 40 יום שבמהלכם ניסה השטן לפתות אותו.

התיירים חולפים וממשיכים לאתרים סמוכים

כמיליון תיירים ביקרו ביריחו בשנה שעברה, אמר ל"כלכליסט" מושל העיר, המהנדס מאג'ד אל־פתיאני, אבל ההכנסה מהתיירות נמוכה מאוד. מדוע? מפני שרובם חולפים באוטובוסים, מעיפים מבט באתרים השונים בעיר, לפעמים קונים משהו, וממהרים למוקדי התיירות הסמוכים כמו אתר הטבילה בירדן, קומראן, מעיינות עין גדי ומצדה.

ההכנסות מתיירות ביריחו התבססו על תיירות פנים ישראלית ופלסטינית, אך מאז האינתיפאדה השנייה הכניסה לישראלים יהודים אסורה והעיר הפכה למעין מובלעת מסוגרת, מוקפת בהתנחלויות ובשטחים בשליטה ישראלית, והגישה אליה קשה. בנוסף, הקזינו הנודע שבעבר משך אליו מיליוני ישראלים נסגר עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, ומאז גם המלון המפואר הצמוד אליו, המלון היחיד בעיר, עומד ריק במשך ימים רבים.

המלון ביריחו. אורחים מעטים צילום: עמית שעל

מתפרנסים מחקלאות וממשרות ממשלתיות

34 אלף ערביי יריחו מתפרנסים אפוא, ברובם, מהחלקות החקלאיות הפזורות בתוך העיר וסביבה. מקור הכנסה שני

הוא המשרות הממשלתיות. כמו כן נעשות עתה במזרח העיר, בסיוע ובמימון של ממשלת יפן, עבודות תשתית להקמת אזור תעשייה. יהיו בו בעיקר מפעלים לעיבוד תוצרת חקלאית מיריחו ומבקעת הירדן.

בעוד שברמאללה, חברון, שכם והיישובים האחרים של הגדה צמחו שכונות חדשות ומגדלי מגורים - יריחו נשארה ברובה כמו שהיתה לפני עשרות שנים ונראית כעיר שקפאה על שמריה: אותם בתים קטנים, מוקפים גדרות ופרדסים, וילות יפות המשמשות כבתי חורף של פלסטינים עשירים ושורה של בתי קפה ומסעדות ברחוב הראשי. בימים טובים יותר תוכל יריחו לחזור להיות עיר נופש ותיירות משגשגת. בינתיים, גם התיירים שמבקרים בה ממהרים להמשיך בדרכם.