גם באירוע משפחתי מרגש אבא שתק והסביר לי: "אפילו דג מסתבך אם הוא פותח את הפה שלו"

משפחתי היגרה לקנדה מרוסיה ואוקראינה לפני מלחמת העולם הראשונה. סבי ניסה לעלות לישראל ב־1948, רק שהיתה בעיה קטנה: המקצוע שלו היה פרוון, מה שלא בדיוק התאים לישראל. הוא לא מצא תעסוקה וחזר על עקבותיו. הוריי חנה ופרד נולדו בקנדה. כשהייתי בן 11 עלינו לארץ ללא כל קרובי משפחה, רק הוריי, שלושת אחיי ואני. שם המשפחה של הוריי הוא בורובוי, שמשמעותו 'שומר יערות' ברוסית. הוריי נשארו עד היום עם השם הזה, אני עברתתי.

1969. חנוך ברקת, בן 10 (השני מימין), עם הוריו חנה ופרד והאחים נועם (1), אריה (6) ודודו (4) בקנדה

"גדלתי במשפחה מסורתית ואני מגדיר את עצמי מסורתי עד היום. אבי היה מהנדס מכונות בשירות המדינה, אמי היתה מורה לאנגלית ודיברה שבע שפות. אף על פי שלא הייתי תלמיד טוב, הערך שאמי ייחסה ללימודים ולידע תמיד שימש מקור השראה. כשהיינו ילדים אמא סיפרה לנו: 'כשקיבלתי 99 בכמה מבחנים ברצף, המורה כתב לי בתעודה: אין התקדמות'. לדעתי זה היה הניסיון שלה ללמד אותנו שתמיד אפשר לשאוף ליותר, לעשות עוד מאמץ.

"כילד מהגר, אחד הדברים שנשארים לך הוא יכולת הישרדות. אתה מוצא את עצמך בכל מיני מצבים מיוחדים. למשל, בכיתה ו' באתי לבית הספר ביום גשם עם מכנסיים קצרים וסנדלים, וכולם הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהירח. אני זוכר את עצמי אומר: 'אבל לא קר!'. בשבילי חורף היה שלג. הפעילות בתנועת הנוער היתה אחד הדברים המעצבים עבורי. לאחד הטיולים יצאתי עם תרמיל מברזנט, ועוד לא ידעתי מה זה סברס - אני זוכר את עצמי באותו טיול אוכל סברס עם המון קוצים על הלשון.

"אבי עסק כל הזמן בהתנדבות. במלחמת יום כיפור נסענו באוטובוס ללבנון כדי לפרוס תיל ולמלא שקים בחול. עד גיל 71 הוא התנדב במשמר האזרחי. עוד כשהייתי ילד ראיתי אותו בצומת בדרך לבית הספר, עם שפם גדול כמו של רס"ר, עומד ומכוון את התנועה. לפני ש'הפרישו' אותו מהמשמר האזרחי הספקתי להביא את הילדים שלי לראות אותו מכוון תנועה בצומת. פעם נסעתי איתו לאירוע משפחתי בקנדה, הוא היה אחד מ־45 בני דודים בשבט של משפחת בורובוי. בילינו יחד הרבה, וכששאלתי אותו איך באירוע כל כך מרגש הוא כמעט שותק, לא מראה התלהבות, הוא אמר לי משפט שגדל עליו כילד: 'אפילו דג מסתבך אם הוא פותח את הפה'.

"הוריי היו עובדי מדינה, בעוד שאני הלכתי לעולם ההייטק והסטארט־אפים. עברתי הרבה מתחום לתחום, כולל מתפקיד מנכ"ל אייפקס להקמת קרן לקידום עסקים חברתיים, שבה אני מתמקד היום. אם רוצים להיות ציניים, מצאתי מקום שאפשר לשלב בו שני עולמות: גם ליהנות ולהשפיע וגם להרוויח מזה, ואין ניגוד ביניהם. אני מאמין שבכל עשר שנים אדם צריך להמציא את עצמו מחדש. כששואלים אותי איפה אני הכי מאושר, אני אומר 'בטבע'. מבחינתי לקבל אנרגיות זה ללכת לים, ליער, אלה הדברים האמיתים בעיניי. לכן בעוד עשר שנים אני מאמין שאעסוק בהדרכת טיולים".