$
14.4.11

"כן, אני תחת השפעת סם, קוראים לו צ'ארלי שין"

טלי שמיר השתחלה השבוע למופע החדש של צ'ארלי שין בניו יורק. היה כל כך גרוע שכמעט היה מוצלח

טלי שמיר 11:1814.04.11

השדרה השישית בניו יורק. שעת דמדומים. אני עומדת לצד כמה עשרות אנשים חמושים במצלמות, העומדים דבוקים זה לזה מאחורי גדר אבטחה קטנה, ממתינים בדריכות. שני ג'יפים שחורים נעצרים לצדנו בחריקת בלמים, ומתוכם נפלטת חבורת בריונים במשקפי שמש. ביניהם בחור אחד, לבנבן, עייף וצנום, לראשו כובע מצחייה שעליו כתוב בירוק: "מנצח".

 

"צ'־אר־לי! צ'־אר־לי! צ'־אר־לי!", קורא הקהל. הבחור העייף ניגש לעברנו, עונה על שאלות המעריצים בשקט, בנימוס, כשהוא עומד מעבר לגדר. הם שואלים אותו על קוקאין, על זיונים, ניכר שהם מנסים להתסיס אותו, לגרום לו להגיד דברים מטורפים. "מה זה? למה עומדים פה?", שואלים כמה עוברי אורח. "זה צ'ארלי שין!", עונה להם מישהו. "צ'ארלי - לך לכנסייה!", צועק מישהו אחר. אבא היסטרי אחד רץ כשהוא גורר בידו את בנו, בן שמונה בערך, מפציר בילד לטפס על כתפיו במהירות, מצייד אותו באייפון ומורה לו - "צלם, צלם! תפסת אותו?!". ההתקהלות הקטנה הופכת להתקהלות המונית ודחוסה בתוך שניות.

 

צ'ארלי שין בהופעה. "זה מה שאני מכור אליו עכשיו", קרא מעל הבמה לעבר הקהל שקיבל את פניו בצרחות נלהבות צ'ארלי שין בהופעה. "זה מה שאני מכור אליו עכשיו", קרא מעל הבמה לעבר הקהל שקיבל את פניו בצרחות נלהבות צילום: איי פי

 

שין, השחקן המובטל המפורסם ביותר בעולם, הגיע לפה - כלומר למדרכה שמחוץ להיכל המוזיקה המפואר Radio City Music Hall בניו יורק - במסגרת סיבוב ההופעות שלו, "טורפדו האמת האלים שלי" (My Violent Torpedo of Truth). על המסע הכריז לפני כחודש, לאחר שפוטר מעבודתו בקומדיית המצבים המצליחה ביותר בטלוויזיה האמריקאית, "שני גברים וחצי". עד אז היה שין השחקן בעל המשכורת הגבוהה ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה, עם 1.8 מיליון דולר לפרק.

 

שתי הופעות. כל הכרטיסים נמכרים בתוך 18 דקות

 

שין, בנו של השחקן מרטין שין, נולד בניו יורק ב־1965 בשם קרלוס אירווין אסטבז. הוא החל לשחק בקולנוע ובטלוויזיה בגיל 19, והתפרסם בזכות תפקידיו בסרטים "פלאטון" ו"וול סטריט". מאז שיחק בסרטים רבים, וב־2003, עם עלייתה לאוויר, החל לשחק ב"שני גברים וחצי" את דמותו של צ'ארלי הארפר, רווק אלכוהוליסט ונהנתן שחייו משתנים אחרי שאחיו הגרוש והחנון ובנו עוברים לגור איתו. דמותו של הארפר מבוססת על שין עצמו, שנודע כילד הרע של הוליווד, זה שההצלחה באה לו על מגש של דולרים - והוא בתמורה הפך אותה למסע נרקיסיסטי להרס עצמי והסביבה הקרובה. ב־1990, למשל, הוא ירה בארוסתו, ובאותה שנה, בעקבות מנת יתר, אושפז במוסד גמילה.

 

צ'ארלי שין (משמאל) עם אמיליו אסטבז צ'ארלי שין (משמאל) עם אמיליו אסטבז צילום: אי אף פי

 

פיטוריו של שין מהסדרה - במקרה שביליתם מחוץ לכדור הארץ בשבועות האחרונים (או שסתם העדפתם לעסוק בנושאים שאינם כה ברומו של עולם) - הגיעו לאחר שהתנהגותו הפרועה עלתה על המסלול המהיר ואיבדה שליטה. זה התחיל בשרשרת של מאורעות מתוקשרים, שכללו שימוש מופרז בסמים, באלכוהול ובנערות ליווי; החרבה של סוויטה במלון פלאזה בניו יורק; תקיפה פיזית של אשתו ושל כוכבת פורנו שבילה במחיצתה; כניסה לא מוצלחת למוסד גמילה; והתנהגות מאנית שהובילה לשמועות כי הוא סובל מהפרעת אישיות דו־קוטבית. בינואר 2010 הוא פונה באלונקה ממסיבה בת כמה ימים שהתקיימה בביתו בלוס אנג'לס בחברתן של כוכבות פורנו, אלכוהול ו"חמש ערימות בגודל כדור טניס" של קוקאין - לפי תיאורה של אחת החוגגות במסיבה.

 

אבל הקש ששבר את גב ההפקה היה ראיון רדיו מטורף למנחה הרדיו הימני אלכס ג'ונס, שכלל, בין השאר, גידוף נמרץ של יוצר "שני גברים וחצי" צ'אק לורי, שאותו כינה שין "נאצי מדרגה ראשונה", "תולעת", "חרא", "ליצן", "איש קטן וטיפש" ו"שרלטן". שין גם איחל ללורי "רק כאב בהמשך דרכו", תוך שהוא מתעקש לאורך הראיון להשתמש בשמו העברי - חיים לוין. בעקבות הראיון הואשם שין באנטישמיות ואף זכה לגינויו של אברהם פוקסמן, מנהל הליגה נגד השמצה. אבל השחקן דחה את הטענה והסביר שקרא ללורי בשמו האמיתי כי רצה "להתייחס לאדם עצמו ולא לפרסונה השקרית שלו". לזכותו של שין ייאמר שבאותו ראיון שחרר כזו כמות של שטויות ("אני מתמודד עם טיפשים וטרולים. אני מתמודד עם מטרות רכות, וזה רק הפצצות בתחתונים שלי לפני כוס הקפה הראשונה", לדוגמה), שקשה לייחס לו משנת עולם סדורה כמו אנטישמיות.

 

מפיק "שני גברים וחצי" צ'אק לורי. שין כינה אותו "נאצי מדרגה ראשונה" מפיק "שני גברים וחצי" צ'אק לורי. שין כינה אותו "נאצי מדרגה ראשונה" צילום: MCT

 

כך או כך, מיד לאחר הראיון מלא הגידופים הודיעו חברת ההפקה וורנר ברדרס ו־CBS, הרשת המשדרת, שהן מפסיקות את צילומי עונת "שני גברים וחצי" באמצע עונתה השמינית. אין ספק שמדובר בהחלטה דרמטית שתגרור הפסדים עצומים, במיוחד בהתחשב בעובדה שמדובר במכונת הכסף הגדולה ביותר על המסך הקטן. "גברים", כפי שהיא מכונה בתעשייה, ייצרה יותר ממיליארד דולר בשנה, עם יותר מ־14 מיליון צופים בארצות הברית בלבד (הסדרה משודרת בעוד כ־50 מדינות, בהן ישראל) - והשערוריות ששין הסתבך בהן רק העלו את אחוזי הצפייה.

 

בתגובה לפיטורים הגיש עורך דינו של שין, מרטי סינגר, תביעת פיצויים על 100 מיליון דולר נגד וורנר ברדרס, אבל הכוכב בן ה־45 לא ניצל את ההפוגה כדי לנוח. יום לאחר שאיבד את עבודתו צייץ בטוויטר על כוונתו לצאת למסע הופעות, כדי לספר בו את "הסיפור האמיתי מפיו של המכשף", כפי שהוא נוהג לכנות את עצמו. הכרטיסים לשתי ההצגות הראשונות, בדטרויט ובשיקגו, נמכרו בתוך 18 דקות מתחילת המכירה - בלי שום הודעה לעיתונות או מסע יחסי ציבור. לא פלא אולי, בהתחשב בעובדה ששין מחזיק בשיא גינס ל"בעל חשבון הטוויטר שהגיע הכי מהר למיליון עוקבים" - שיא שאליו הגיע בתוך קצת יותר מיממה (נכון לכתיבת שורות אלה כבר יש לו 3.5 מיליון עוקבים).

 

750 דולר לפגישה מאחורי הקלעים

 

דמותו של צ'ארלי הארפר ב"שני גברים וחצי". מבוססת על שין עצמו דמותו של צ'ארלי הארפר ב"שני גברים וחצי". מבוססת על שין עצמו צילום: אי אף פי

ההופעה בניו יורק ביום ראשון האחרון באה לאחר שסיבוב ההופעות של שין זכה לביקורות איומות. מופע הבכורה בדטרויט כלל סרטוני וידיאו, מונולוג חסר פשר ושריפה חיה של חולצת "שני גברים וחצי" בעזרתן של ה"אלילות" של שין, כלומר שתי הנשים שאיתן הוא חי בימים אלה - שחקנית הפורנו ברי אולסון והמעצבת והדוגמנית נטלי קנלי. התוצאה היתה צעקות בוז ואנשים שעזבו את האולם בתום חצי שעה כשהם דורשים את כספם חזרה. מאז הספיק שין לספוג עוד הרבה קריאות בוז, ומחירי הכרטיסים למופעים הבאים החלו לצנוח. אבל כל זה לא הפריע לכ־5,000 הצופים שהגיעו ל"רדיו סיטי" לשלם בכל זאת עשרות עד מאות דולרים לכרטיס (כרטיס שכולל פגישה מאחורי הקלעים עם שין נמכר ב־750 דולר). רק בקושי השגתי כרטיס להופעה.

 

מדובר בקהל מעורב, בכל הגילים. היו בו, למשל, נשים בשנות ה־60 לחייהן, שמתברר שהן נתח ניכר מקהל הצופים של "שני גברים וחצי", והרבה אנשים עם חצי חיוך מרוח על פניהם, שהגיעו למופע לא למרות השמועות על האיכות הירודה - אלא דווקא בגללן. "זה כמו לצפות בתאונת רכבת", אמר ל"מוסף כלכליסט" לפני המופע מייקל מניו יורק, "אני פה בשביל הערך הקומי, ובגלל סקרנות". ליסה רוטל מניו ג'רזי, שהגיעה למופע עם אחותה, אמרה: “הרבה אנשים מאוכזבים, אבל הם צריכים לבדוק את הציפיות שלהם. הוא היה מאוד כן. הוא אמר 'אני פשוט אבוא, אגיד את הדעות שלי', וכך היה. זה לא מחזה מתוסרט. זו לא מצגת ספציפית. אלה רק המחשבות שלו. אנחנו פשוט מעוניינות במה שיש לו להגיד".

 

כמו הצגה מאולתרת של ילדי כיתה א'

 

אז מה בדיוק יש לצ'ארלי שין להגיד? לחשוף את אחורי הקלעים המכוערים של תעשיית הבידור? לספר איך זה להיות הכבשה השחורה לבית משפחת שין המפורסמת? להכניס את הקהל אל קרביו של מכור ומתגרש סדרתי? לא בדיוק. "זה מה שאני מכור אליו עכשיו", קרא שין מעל הבמה, והצביע על הקהל שקיבל את פניו בצרחות נלהבות. הוא ישב שם לצדו של מנחה כלשהו, שאותו הוא לא טרח להציג, ושניהם התחילו לקשקש קשקושים - ללא שום תסריט או תוכנית ברורה - עם שילוב מופרז של הטיות שונות של השורש "פאק", נונסנס על גבול ההזיה והרבה סימני קריאה, באווירה דודו־טופזית, שמטרתה להדגיש שהכוכב שלפנינו הוא "מ־שו־גע". הוא סיפר שגילה את הקראק והאינטרנט באותו סוף שבוע ושהוא "רוצה להודות לאל גור על שניהם", וגם הסביר מיהם ה"טרולים" שהוא מזכיר מפעם לפעם בראיונות: “אנשים גרועים, שחיים מתחת לגשרים, שמשקרים לך".

 

בין לבין שין הוריד חולצה, לבש חולצה אחרת, הראה את הקעקועים שלו (אחד של המילה "מנצח" - אלא מה?), רץ על הבמה, הציג בפני הקהל את שתי ה"אלילות" שלו, הראה סרטוני וידיאו הזויים בעריכה חובבנית, גזרי סרטים שאינם בהכרח קשורים אליו ("מלתעות", "הניצוץ", "נהג מונית"), גרר בכוח לבמה את חבריו המפורסמים - שחקן הבייסבול דריל סטרוברי, ומנחה הסטודיו למשחק ג'יימס ליפטון - וגם ענה לשאלות הקהל, ובהן: "האם אתה אוהב את קנדה?", “מה צריך כדי לבלות איתך הלילה?", ו"האם אתה זוכר ששפכת עליי משקה ב־1996?” (האשה שאחראית לשאלה האחרונה אף הציגה לראיה אלבום תמונות שמתעד את התקרית). כל הסיפור הזכיר הצגה מאולתרת של ילדי כיתה א', מינוס החמידות.

 

שין בסרט "פלאטון" שין בסרט "פלאטון" צילום: אי אף פי

 

הרבה אמת לא היתה שם

 

"האם מישהו ידע על מה יהיה המופע כשהוא קנה את הכרטיס?", שאל שין בשלב מסוים, "לאאא!" ענה הקהל. “גם אני לא", החזיר הכוכב, "המופע הוא מה שאנחנו רוצים שהוא יהיה!". וזה היה בדיוק מה שהם רצו, כנראה. הקהל לא נטש את האולם, ועטף את שין בתשואות עד הרגע האחרון. האיש שלשמאלי לא הפסיק לנעור במעין צחוק חזירי, האשה שלפניי נעמדה באמוק והתיישבה בחזרה ללא הרף, וזה שלימיני דיבר מדי פעם בטלפון בקול רם בלי שאף אחד העיר לו - נראה היה שזה חלק אינטגרלי מההנאה הקרקסית.

 

שין ב"לרקוד עם טייסים". נולד לתוך המקצוע שין ב"לרקוד עם טייסים". נולד לתוך המקצוע צילום: אי אף פי

ה"מופע" הזה היה כל כך גרוע, עד שהיה כמעט מוצלח. האווילות המוחלטת הזו נדמתה כתמונת מראה של תעשיית הבידור ששין הוא אחד מנערי הפוסטר שלה. כי הרי מהו הריקון המוחלט הזה מתוכן, אם לא בידור בצורתו הטהורה ביותר? לפרקים נראה היה שאפילו שין חושב כך, ושהטירוף שלו הוא מרד מודע בצביעות שבה מתנהל העולם שבו הוא חי. "התאהבתם באיש שאמר לא לצד התאגידי בחייו”, הודיע לקהל, "הכל היה מחורבן ונמאס לי לשקר לגבי זה". בשלב אחר הוסיף: "כמה אנשים פה נענשו על כך שהם חיו כמו שהם חושבים שמגיע להם לחיות?... פיטרו אותי כי עשיתי יותר מדי חיים". אבל בסופו של דבר התברר שכל המרדנות הזו היא בעיקר רעש וצלצולים, ושאין דבר ששין רוצה יותר מאשר לחזור אל ה־1.8 מיליון דולר לפרק שלו, אל חיקה של תעשיית הבידור המשומנת שיצרה אותו. לכן הקדיש זמן נכבד כדי לשכנע את הקהל לשלוח מכתבים להפקה להחזרת התוכנית ואף הודיע: "אני אתנצל ואחזור לתוכנית המזדיינת הזו!". ("תגיד להם שיזדיינו! תעשה מה שאתה רוצה", נשמעו צעקות מהקהל). כשהקהל המבולבל ניסה לשלהב את שין בקריאות "לורי גרוע!”, היה זה שין שטרח להרגיע ואמר: "הוא לא לגמרי גרוע. הוא כותב טוב".

 

בשלב מסוים שאל שין אם יש רופא בקהל, כדי שזה יסביר לו מה זה אומר לסבול מהפרעה דו־קוטבית, אף על פי שהוא עצמו סבור שהוא בכלל "דו־מנצח". במהלך ההפסקה ניגש רופא אל שין ונתן לו את כרטיס הביקור שלו, אלא ששין קרע את הכרטיס מעל הבמה, החליט שהוא לא צריך שום רופא. "אתם אוהבים אותי דו־קוטבי?", הוא שאל, "כן!", נשמעו שאגות מהקהל.

 

כפי שאפשר כבר להבין, למרות ההבטחות, הרבה אמת מפיו של המכשף לא היתה שם. אפילו לשאלה "כמה כסף יש לך?" סירב שין לענות בכנות ורק אמר: "לא יודע. לא בדקתי". הבחור שהעז ושאל את שאלת מיליון הדולר לא ויתר והתעקש: "העניין הוא שאין לי הרבה. רציתי לדעת אם אני יכול לקבל קצת משלך". שין, שלרגע נראה נבוך, הלך אל הארנק שלו ונתן לבחור כמה שטרות. הוא טען שיש שם מאה דולר.

 

ההיסטוריה של תעשיית הבידור רצופה בכוכבים שהתגלגלו בשאון במדרון השפיות, ובקהל שהריע ומחא להם כפיים בשעה שעשו את זה. שין הוא ללא ספק דוגמה מובהקת לכך. אבל השאלה הגדולה היא מי בסיפור הזה נלעג יותר; מי יהיה זה שיצחק אחרון. הקהל על שין - המטורף, המסומם - או שין על הקהל שלו, אנשים שיצאו מהבית ושילמו כסף טוב על מופע שהוא בעצם שום דבר. על פי הערכות, שין עומד לגרוף יותר מ־7 מיליון דולר מסיבוב ההופעות הזה, שכולל כרגע עוד 15 הופעות בארצות הברית ובקנדה. הוא גם הודיע שהוא מתכוון לכתוב ספר בשם "כשהצחוק פסק", שתמורת פרסומו הוא דורש סכום התחלתי של 10 מיליון דולר. מי יודע כמה זמן עוד יוכל שין לחלוב את פרת הכלום הזו לפני שלקהל יימאס ממנו, או לפני שהראש שלו יפגע בקרקעית. מה שיקרה קודם.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x