בין שתי ערים

"ירושלים צריכה לשמש מרכז עולמי לפיתוח תיירות", מכריז מאסימו אנדריאולי, מיועצי התרבות המובילים בעולם. אנדריאולי, ראש איגוד החברות ההיסטוריות באירופה והמנהל האמנותי של קרנבל המסכות בוונציה (שהסתיים אתמול), מאמין שאפשר לבנות מסלולים שיחלו בלבנון או בסוריה ויסתיימו בבירת ישראל. "זה רעיון מדהים ליצור מסלול בכל המזרח התיכון. אם נהפוך את הקונפליקט לדיאלוג ונבין שיחד אפשר לסיעע לתושבים וליצור מקומות עבודה, נוכל לעבוד יחד על הפרויקט. ירושלים תהיה נקודת הסיום של מסעות תרבותיים שיתחילו מטורקיה, מסוריה או ממצרים".

אנדראולי עומד בראש C.E.R.S, האיגוד האירופי לשחזור ולשימור מורשת תרבותית, שהוקם ב־1997 במטרה לקדם את המורשת כמשאב תיירותי. תיירות היא המגזר בעל הצמיחה המהירה בעולם. ב־1960 היו 70 מיליון תיירים בעולם, ב־1995 כבר היו יותר מחצי מיליארד ומאז שנת 2000 יש יותר ממיליארד. האיגוד מנסה לנתב את התיירים הללו, בשיתוף כ־150 ארגונים המעורבים באירועים כמו פסטיבל המסכות בטייוואן, היריד הבינלאומי בסלוניקי והתערוכה הבינלאומית בשנגחאי. ב־29 במרץ יופיע אנדריאולי בוועידת ירושלים הבינלאומית לתיירות, שמטרתה לקבוע את מעמד ישראל וירושלים כיעד משפיע בתעשיית התיירות העולמית. "ירושלים יכולה לעשות פסטיבל עולמי לדיאלוג תרבות, עם תיאטרון ומוזיקה", הוא מציע. "יש לכם כל כך הרבה קהילות, רק שם זה יכול לקרות. הרעיון הוא שבעוד 3–5 שנים ירושלים תהיה בירה לכל הפסטיבלים ומקום המפגש לרעיונות עתידיים".

גונדולות בקרנבל בוונציה. תושבי העיר נחלקים לתומכים ולשונאים צילום: אי פי אי

איגוד C.E.R.S שואף להוציא את התייר למסע היסטורי־תרבותי הרחק ממרכזי הערים, וכך לייצר תעסוקה באזורי פריפריה שלרוב לא זוכים לתשומת לב התייר הבינלאומי. "צריך להפוך את המורשת למשאב תיירותי", מסביר אנדריאולי.

איך עוזרים לקדם תיירות בעזרת תרבות?

"אנחנו חיים בתקופה שבה האנשים מחפשים זהות תרבותית. סקר שנערך בארה"ב קבע שכ־50 אחוז מהתיירים מבקשים לבקר באתרים היסטוריים ולראות מופעי תרבות. הם לומדים חלק גדול ממידע זה דרך התקשורת - ברגע שאתר מסוים מופיע בסרט קולנוע, בסדרת טלוויזיה או בכתבה, מיד יש עלייה בהתעניינות בו. הסקר גם קבע כי תיירים מסוג זה נשארים זמן רב יותר באתרים, ומוציאים יותר כסף על הטיול שלהם".

מסוף שנות השמונים אנדריאולי מעורב באירועי הקרנבל בוונציה, ומ־1998 בתפקיד המנהל האמנותי. "אני גר בוונציה ואני בר־מזל, כי יקר ולא פשוט לחיות בה", הוא מספר על העיר. "אין מכוניות, הכל שונה וקשה יותר מעיר אחרת, אבל אני אוהב את דרך החיים הזאת. כמו ירושלים, זו עיר מלאה בתרבויות אתניות ובהיסטוריה, וזה מעודד ראש פתוח".

מקוריות מול ביזנס

קרנבל המסכות, שמקורו בימי הביניים, מושך אליו מדי שנה כמיליון איש. ונציה כולה הופכת לתיאטרון רחוב ענק, ובכל פינה נשמעת מוזיקה ומתקיימים נשפי מסכות, ארוחות ומסיבות ריקודים. השתתפות בקרנבל אינה כרוכה בתשלום, אולם בזמן שהוא מתקיים, הוצאות המחיה בעיר גבוהות מהרגיל. איגוד C.E.R.S דואג לקדם את המסורת המקורית של הקרנבל, למשל באמצעות "Festa delle Marie" (החגיגה של מארי): תהלוכה ימי ביניימית שבה מאות משתתפים בלבוש תקופתי ליוו 12 נערות בשם מארי; ה־"Angel's Flight": טקס עתיק שבו אשה צעירה יורדת מראש מגדל לבמה המרכזית, ובה מחכים לה אצילים מחופשים; או התהלוכה שנעלה אתמול את הקרנבל, עם תלבושות מסורתיות, סירות וגונדולות. "הדיון כרגע הוא האם הקרנבל עדיין אותנטי, האם הפך לפסטיבל של מזכרות, או שהוא בעל משמעות אמיתית?" מסביר אנדריאולי. "לדעתי, אחרי שבשנות התשעים כולם רצו המון תיירים כדי לעשות ביזנס, עכשיו המגמה היא להפוך אותו בחזרה למקומי וליצור את האיזון הנכון".

מאסימו אנדריאולי. "אחרי יומיים שלושה בירושלים הייתי רעב למשהו נוסף, לדעת יותר על ההיסטוריה, על השפה, על הריח של העיר" צילום: Michele Piccardo

כיצד אתה דואג לעניין את הקהל מחדש מדי שנה?

"מצד אחד, רוב התיירים לא מבקרים בקרנבל בכל שנה אלא פעם אחת בלבד, ולכן אין צורך לשנות את התוכנית. מצד שני, אי אפשר להתעלם מרצון התושבים המקומיים, שרוצים חידוש בכל שנה. לכן מדי שנה אנחנו משנים את הנושא, והפעם הוא הוקדש לחגיגות 150 שנים לאיחוד איטליה הרשמי. השואו נשאר דומה, אבל הרקע משתנה".

התושבים אוהבים את הקרנבל?

"העיר נחלקת לשתי קבוצות - התושבים שבעד הקרנבל מצטרפים לתהלוכות ולוקחים בו חלק פעיל. הם גם נהנים מהכסף שמגיע לעיר מהתיירות בתקופה זו. הקבוצה השנייה הם מי שלא אוהבים את העיר שלהם צפופה, רועשת ומפוצצת בתיירים, ולכן הם לוקחים את החופשה השנתית שלהם מחוץ לעיר בזמן הקרנבל".

הדרכים הן העתיד

אז כמה כסף נדרש כדי לתפעל את הקרנבל הצבעוני, ששוטף את עיר התעלות מ־26 בפברואר עד 8 במרץ? "ההפקה עולה כ־3 מיליון יורו", מפרט אנדריאולי. "אין לקרנבל הכנסה ישירה, משום שהוא חינמי ואין מכירת כרטיסים. בסוף אפשר לחשב את ההכנסות לפי הסכומים שאנשים הוציאו על מסעדות ובתי מלון. לדעתי, העיר מרוויחה כ־20 מיליון יורו במהלך הקרנבל. בימים אלה המסעדות, אמצעי התחבורה ובתי המלון נמצאים בתפוסה מלאה כל הזמן".

מי מממן אתכם?

"זו הבעיה הכי גדולה עכשיו, ולא רק באיטליה. במשבר כלכלי התרבות היא הראשונה להיפגע, גם מפני שקשה יותר לגייס ספונסר מסחרי גדול כמו קוקה־קולה, למשל. הקרנבל חי בזכות תרומה מעיריית ונציה ומהמחוז. הממשלה לא תומכת כלכלית, אבל כשמארגנים פסטיבל בינלאומי כמו שלנו, אפשר לבקש כסף מהאיחוד האירופי שיש לו תקציב לזה. יש הרבה בירוקרטיה בדרך, אבל זה אפשרי".

תחפושת אופיינית בקרנבל המסכות בוונציה, 2011. מסורת מימי הביניים צילום: אי פי אי

כמה זמן לוקח לארגן את האירועים?

"הדרך הנכונה היא להתחיל לארגן את הקרנבל הבא ביום האחרון של הקרנבל הנוכחי, אבל בפועל זה לא קורה, ואז יש 8-7 חודשים של עבודה קשה".

ירושלים, כמו ונציה, היא מוקד תיירות בינלאומי. איך לדעתך ההיסטוריה והמורשת יסייעו לעיר?

"ירושלים היא כבר אייקון לתיירות בינלאומית, אבל פסטיבל מורשת ומוזיקה יכול לעזור לפתוח אותה לתיירים בדרך הנכונה. אם מארגנים פסטיבל בכיכר מרכזית, כל האנשים מתרכזים רק במקום אחד, אבל כדי לגלות היבטים שונים על העיר צריך להסתובב בה. הייתי בירושלים לפני כמה שנים וראיתי את המקומות המפורסמים, אבל אחרי יומיים־שלושה הייתי רעב למשהו חדש, נוסף, לדעת יותר על ההיסטוריה, על השפה, על הריח של העיר".

מה אתה צופה לעתיד בתחום?

"תרבות הדרכים היא חלק חשוב בתיירות ונושא חשוב במיוחד באירופה. לדוגמה, יש לנו דרך המובילה לרומא מקנטברי, ולאורך דרך זו בנינו מערכת תיירותית בשיתוף פעולה של כמה מדינות. זה סיור מרתק המשלב אלמנטים היסטוריים ותרבותיים של כל מחוז בכל מדינה. זו גם הדרך לסייע לכלכלה באותם מחוזות שאינם זוכים בדרך כלל לתיירות. קהילה קטנה או בינונית שהופכת למקום מעבר של תיירים שרוצים מזון, מקום לינה, אמצעי תחבורה ומזכרות - זה בהחלט משפר את מצבה הכלכלי. אני מאמין שזה עתידה של התיירות בעולם".