$
מוסף 30.12.10

כישלון זוהר ורווחי להחריד

הסרט "טרון" אולי מאכזב בקופות אבל פסי האור שחורצים את עולמו האפל עשויים לחולל מהפכה בעולם האמיתי. סטיבן פנדלברי, יוצר הטכנולוגיה שגורמת לבגדים וחפצים לזהור, מבטיח שבקרוב הם ייכנסו למכוניות, לבתים ולבגדים שלנו

אסף גלעד 11:0430.12.10

כשסטיבן פנדלברי הסתובב על הסט של הסרט "טרון: המורשת" הוא הרגיש כמו גיבור הסרט, ההאקר קווין פלין, שנכלא בתוך משחק מחשב שיצר בעצמו, ושמגולם על ידי ג'ף ברידג'ס. הוא הרגיש כך לא רק כיוון שהתפאורה שהקיפה אותו נראתה כה מציאותית, אלא כיוון שכמו פלין, העולם הזוהר שבו טייל נברא על ידו. "זה קצת שיעשע אותי וקצת ריגש", הוא אומר ל"מוסף כלכליסט". "כסטודנט בשנות ה־80 אהבתי את משחק הווידיאו 'טרון', ואהבתי את הסרט. אבל ליצור טכנולוגיה שיוצאת מהסרטים והמשחקים ונהפכת לחלק מהמציאות - זו הרגשה שקשה לתאר".

 

פנדלברי (42), מייסד החברה החדשנית לומינקס, הוא האיש שמאחורי פסי הניאון הבוהקים שמשרטטים את עולם הסרט "טרון". הפסים הללו, שעוברים על בגדי הדמויות ואופנועיהן, אינם תוצר של גרפיקה ממוחשבת ואינם מנורות ניאון. זוהי טכנולוגיה חדשה של סרטים גמישים, דמויי סרטי הדבקה, שזוהרים, כאילו מעצמם, בלי להפיץ חום, וממשיכים להאיר גם אם הם נפגמים או נקרעים. "סרטי האור" משולבים בשנים האחרונות בעוד ועוד תלבושות, מבנים ומערכי עיצוב פנים. הם נתפרו בתלבושות הרקדנים בהופעה של פרינס במחצית הסופרבול בשנת 2007, שימשו לתאורת קופות הכרטיסים במונדיאל בדרום אפריקה, מאירים לכל אורכו את בניין פירסט יוניון בנק בצפון קרוליינה ומעניקים מראה חללי זוהר לברים בלאס וגאס וחללי תצוגה של תערוכות במדריד. ובעקבות הצלחת הסרט פנדלברי מקווה שטכנולוגיית סרטי האור שלו, שנקראת לייט־טייפ (LightTape), תיכנס גם לאופנת הלבוש, הרכב ועיצוב הפנים של מיליוני אנשים. בימים אלה הלייט־טייפ משולבים בכמה דגמים של פריטי לבוש שנמצאים בפיתוח, והם יוצגו לקהל הרחב משולבים בסדרת רהיטים שתוצג בתערוכת התאורה הבינלאומית Euroluce במילאנו, בשיתוף פעולה עם חברת הענק דופונט.

 

סטיבן פנדלברי עם הגלילים: "אמרו לי שזו טכנולוגיה נישתית" סטיבן פנדלברי עם הגלילים: "אמרו לי שזו טכנולוגיה נישתית"
הפטנט: מנורה לא שימושית

 

ב־1995 פנדלברי סיים תואר בכימיה באוניברסיטת וירג'יניה־טק והחל לעבוד ב־ HoneyWell, ענקית תעשייה שמעסיקה כ־122 אלף עובדים ומפתחת רכיבים לאלפי מוצרים, מדשנים חקלאיים ועד מעבורות חלל. "זו היתה הפנטזיה של כל כימאי מתחיל", הוא מספר. במשך כעשור הוא התקדם בחברה, בהתחלה בתפקידי פיתוח והנדסה ואחר כך בתפקידי ניהול, עד שהגיע לתפקיד הבכיר והלא שגרתי של "סמנכ"ל לענייני ספין־אופים". תפקידו היה לאתר פטנטים מעניינים ומוצרים חדשניים, ולשלב את התשתית הניהולית והמחקרים של האני־וול בפיתוחם ושיווקם.

 

בשנת 2004 הוא נתקל בפטנט למוצר שנראה לא שימושי בעליל: נורה דקיקה וחלשה שבקושי מפיצה אור. "הרגשתי שיש פה פוטנציאל", הוא אומר. "עלה לי הרעיון ליצור 'פסים מאירים', שיהיו נוחים לשימוש כמו סרטי הדבקה. בהנהלה של האני־וול אמרו שזה נשמע כמו טכנולוגיה נישתית מדי, וזה כמובן רק גרם לי להתעניין בזה יותר". פנדלברי החליט לחזור למעבדות. הוא רכש את הפטנט ושילב בו שיטה מיוחדת של האני־וול ללמינציה - ציפוי ביריעה פלסטית שקופה - וכן תרכובת זרחנית ומוליכת חשמל שמשמשת גם בצבעי קיר ביתיים, וחומרים נוספים. את אלה הקיף באלקטרודות שקופות וגמישות, וחיבר את מנורת הסרט לשנאי קטן שאפשר להפעיל בסוללה פשוטה. התוצאה היא פס הנוגה שמככב ב"טרון", ושבעולם האמיתי נראה ממרחק קילומטרים ומסוגל לדלוק כ־40 אלף שעות.

 

הוא נתן ליצירה את השם לייט־טייפ, "סרט האור", והקים, בהשקעה מהאני־וול, את לומינקס, כדי שזו תמשיך לפתח את ההמצאה ותשווק אותה. כיום לחברה 25 עובדים והיא עובדת עם שורת לקוחות ברחבי העולם. בואינג ובריטיש אירווייס משלבות את הלייט־טייפ כתאורת חירום במטוסים, יצרנית הרכב דאייהו משלבת אותם כתאורה באוטובוסים, כמה חברות פרסום בארצות הברית נעזרו בלייט־טייפ כדי ליצור שלטי רחוב זוהרים לקוקה קולה, פפסי וויזה, אולפני דיסני השתמשו בטכנולוגיה, עוד לפני "טרון", בפארקי השעשועים שלהם ובאביזרים באולפניהם, ורשתות ABC ו־ESPN השתמשו בלייט־טייפ בעיצוב אולפני השידורים שלהן. כיום לומינקס מגלגלת מחזור של כ־50 מיליון דולר בשנה.

 

"כשדיסני ניגשו אליי עם הרעיון ל'טרון' ידעתי מיד שהפעם זה משהו אחר", הוא אומר. "עד אז בעיקר החלפנו חלקים מתאורות של סטים בתאורה שלנו, אבל ב'טרון' האור הוא נושא מרכזי בעלילה, ואנחנו נהפכנו למרכז הבמה. הניגודיות בין חושך לאור והדימוי של משחק וידיאו משנות ה־80, זה מה שציפו מאיתנו לעשות וידענו שאנחנו יכולים לספק את זה".

 

תאורת לייט-טייפ בבניין פירסן יוניון בנק בצפון קרוליינה תאורת לייט-טייפ בבניין פירסן יוניון בנק בצפון קרוליינה

 

העתיד: בתעשייה הצבאית

 

האתגר העיקרי עבור פנדלברי היה לעמוד בדרישתו של במאי "טרון: המורשת", ג'וזף קוסינסקי, לעצב חליפות ממשיות שפסי האור, שמסמלים בסרט את אנרגיית החיים, ישולבו בהן בטבעיות. פיתוח התלבושות עלה לא פחות מ־13 מיליון דולר, ועלותה של חליפה אחת הגיעה לכ־60 אלף דולר. מייקל ווילקינסון, מעצב התלבושות שעבד גם בסרטים "300", "השומרים" ו"שליחות קטלנית: התעוררות", וכריסטין ביזלין־קלארק עבדו שבועות ארוכים על עיצוב חליפת לייקרה המכוסה בהדפסי משושים וגומי לייטקס מוקצף – שהותאמה לכל שחקן ושחקן בעזרת סריקה תלת־ממדית של גופו וחיתוך מתקדם. סרטי האור של פנדלברי נתפרו על החליפה, ואליהן חוברה סוללת 9 וולט שהוסתרה מתחת ל"דיסק", כלי הנשק בעולם של "טרון", שלפי המיתולוגיה של עולם הסרט מכיל בתוכו את נשמותיהן של הדמויות.

 

קוסינסקי התלהב, וכך גם השחקנים, ובהם אוליביה ווילד ("האוס"), שמשחקת את הלוחמת המסתורית קוורה. ווילד אמרה למגזין המקצועי של תעשיית הבידור "בקסטייג'": "החליפה שינתה את האופן שבו שיחקנו. בכל פעם שהבמאי צעק 'להדליק את החליפות, ו... אקשן', הקולות שעלו מפסי האור גרמו לנו להרגיש חלק מהמציאות המדומה, ולשכוח שאלה סצינות שעשינו עליהן חזרות".

 

מתוך הסרט טרון מתוך הסרט טרון צילום: דיסני

 

"אני באמת מאמין שיש פה יותר מרטרו למשחק וסרט מהאייטיז, ושלסרטי האור יש עתיד כאופנה", אומר פנדלברי. "כבר קיבלנו כמה הזמנות לפני שהסרט יצא ואפילו לפני שהיה בכותרות. כעת הוא ודאי יהפוך את הלייט־טייפ ליותר טרנדי, ויגשר על החשש מלהתנסות באביזר כל כך יוצא דופן. אני זוכר שמייקל ג'קסון לבש להופעה חליפה עם 50 רוכסנים. מי צריך 50 רוכסנים? לא היה בזה היגיון, ובכל זאת יצאה משם אופנה. ובתאורה של 'טרון' יש יותר מזה. יש בזה את החשמליות של האייטיז, את העיצוב הניאוני של הדיינרים האמריקאים משנות ה־50. אם זו תהיה אופנה זה יהיה יותר מהייפ. ומעניין אותי מה הייתי חושב לפני 25 שנה, כשהייתי משחק 'טרון' אל תוך הלילה עם חברים, אם מישהו היה אומר לי שיום אחד פסי האור האלה יימתחו בעולם האמיתי, ושאני אהיה אחראי לזה".

 

בשנה האחרונה מפעילה לומינקס נציגויות מקומיות במדינות כגון יוון, אוסטריה, דרום אפריקה - ובחודשים האחרונים גם ישראל. הנציגים המקומיים הם חברת לייט־טייפ ישראל, שמורכבת משלומי גרנדס (32), מייסד־שותף בסטארט־אפ טריקסל, שמפתח משחקי קסמים לסמארטפונים, ועומר נשר (31), מייסד חברת Wi-Ser, שסיפקה שירותי גלישה אלחוטית במקומות ציבוריים. השניים משווקים את הלייט־טייפ בישראל ומחפשים לקוחות במגזר הצבאי והביטחוני בעולם. בימים אלה הם מנסים לשכנע חילות אוויר בעולם להשתמש בסרטי האור כדי לסמן מסלולי נחיתה של מטוסים. "אנחנו עובדים על איסוף הצרכים של הצבאות והעברת דרישות למרכז הפיתוח בווירג'יניה, אבל אנחנו גם מוכרים את הלייט־טייפ כמוצר מדף", אומר גרנדס ל"מוסף כלכליסט". "פעם תאורה לא נחשבה לדבר סקסי, אבל עם ראייה ושיווק נכון הפסים האלה יכולים לעשות מהפכה באין ספור תחומים, מבטיחות עד אדריכלות. הפסים האלה לא דורשים התקנה מיוחדת, והם נראים מעולה במינימום מאמץ". "מי יודע", אומר פנדלברי, "אולי 'טרון' באמת מתאר משהו בעתיד שלנו".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x