$
עולם

"דיוויד קמרון חיסל את השמאל בבריטניה"

בחודשים הקרובים יתמודד ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון עם אתגרים פוליטיים וכלכליים חסרי תקדים. פרופ' ורנון בוגדנור, מרצה באוניברסיטת אוקספורד ופרשן ב־BBC, משוכנע כי קמרון, תלמידו לשעבר, יעמוד במשימה

אמיר שטוקהמר 11:32 21.06.10

 

שנת 1979 סימנה עבור בריטניה את תחילתה של אחת התקופות המשמעויות ביותר בתולדותיה. מצב כלכלי קשה, שביתות ענק שיזמו איגודי העובדים רבי העוצמה ואינפלציה דוהרת הביאו את הציבור הבריטי להצביע בבחירות הכלליות שנערכו באותה השנה למפלגה השמרנית בהנהגת "גברת הברזל", מרגרט ת'אצר. לאחר חמש שנים בספסלי האופוזיציה בבית הפרלמנט שבווסטמינסטר קיבלו השמרנים לידיהם את מושכות השלטון, ופתחו בשורה של רפורמות שנועדו לנתק את בריטניה מכבלי הכלכלה המתוכננת שאפיינו אותה עד אז. בתוך שנים ספורות שינה סדר היום הכלכלי בממלכה את פניו והפך מבוסס על כוחות השוק, מהלך שבמרכזו עמדה העברת שורה ארוכה של תעשיות וחברות בבעלות ממשלתית לידיים פרטיות. בבחירות שנערכו ב־1983 הביע הציבור הבריטי תמיכה בלתי מסויגת במדיניותה של ת'אצר - הרוב שממנו נהנתה המפלגה השמרנית בפרלמנט גדל מ־44 ל־145 מושבים.

 

מעט יותר מ־31 שנים אחר כך, המפלגה השמרנית שוב עומדת בפני הזדמנות נוספת לחלץ את בריטניה ממשבר. המיתון הגלובלי וקריסת השווקים לפני שנתיים אילצו את ראש הממשלה הקודם גורדון בראון להזרים סיוע חירום ותמריצים כלכליים בשווי מאות מיליארדי ליש"ט לכלכלה הבריטית. על רקע זה נאלצת כעת הממשלה החדשה, שעלתה לשלטון בחודש שעבר, להתמודד עם גירעון חסר תקדים בתקציב, המגיע ל־11.1% מהתוצר.

 

בדומה לת'אצר, זו עשויה להיות שעתו הגדולה של דיוויד קמרון, ראש הממשלה החדש. הזדמנות להטביע את חותמו בהיסטוריה הבריטית כמי שהתמודד בהצלחה עם משבר כלכלי חמור. ואולם בניגוד ל"גברת הברזל", שקמרון הודה בעבר כי הוא מעריץ שלה, הצלחתו שלו תלויה בראש ובראשונה במצב דברים נדיר ביותר בפוליטיקה הבריטית: שלמותה של הקואליציה שנאלץ להקים עם המפלגה הליברל־דמוקרטית. בראשות הליברל־דמוקרטים עומד ניק קלג - ה"סוס השחור" של מערכת הבחירות האחרונה - שהפך בן לילה מפוליטיקאי אלמוני יחסית לסגן ראש הממשלה, ולמעשה לשותפו לדרך של קמרון בשנים הקרובות.

 

דיוויד קמרון ומרגרט תאצ'ר. מעריץ של "גברת הברזל"
דיוויד קמרון ומרגרט תאצ'ר. מעריץ של "גברת הברזל"צילום: אי פי אי

 

"כישורים יוצאי דופן"

 

מי שמשוכנע בהצלחתו של קמרון הוא פרופ' ורנון בוגדנור, מרצה למשפט חוקתי במחלקה ליחסים בינלאומיים של אוניברסיטת אוקספורד, הנחשב לאחד המומחים הגדולים למערכת החוקתית והפוליטית בבריטניה. בשנת 2008 זכה הפרופסור בפרס מפעל חיים על תרומתו ללימודי תחום מדע המדינה, והוא משמש לא אחת כיועץ לממשלות וארגונים בינלאומיים. במהלך משדר הבחירות המרכזי של ה־BBC ב־6 במאי שימש בוגדנור פרשן פוליטי, תפקיד שהוא ממלא לעתים קרובות. ביקורו בישראל נערך לרגל התכנסותה של המועצה הבינלאומית המייעצת של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שבה הוא מכהן כחבר.

 

"לקמרון יש כישורים יוצאי דופן", הוא מספר בראיון ל"כלכליסט", ולא בכדי. על סגולותיו של ראש ממשלת בריטניה הטרי היתה לבוגדנור הזדמנות ללמוד ממקור ראשון, כאשר לימד אותו בעת שקמרון הצעיר היה סטודנט באוניברסיטת אוקספורד בסוף שנות השמונים. "הוא סיים את התואר הראשון (תואר המשלב לימודי כלכלה, מדעי המדינה ופילוסופיה - א"ש) בין 5% העליונים של המחזור שלו".

 

פרופ' ורנון בוגדנור
פרופ' ורנון בוגדנורצילום: חיים צח

בליל הבחירות האחרון התברר עד מהרה כי על אף המאמצים הכבירים שהשקיע קמרון בשנים האחרונות כדי לשנות את תדמיתה של מפלגתו (תוך ניסיון לקרבה למרכז הפוליטי) נכשלו השמרנים - לאחר 13 שנים רצופות שבהן חבשו את ספסלי האופוזיציה - להשיג רוב מוחלט בפרלמנט. התוצאה היתה פרלמנט חצוי (hung parliament) שאילץ את קמרון, לראשונה מאז 1931 בעתות שלום, להרכיב ממשלה הנסמכת על הסכם קואליציוני עם הליברל־דמוקרטים.

 

האם פירוש הדבר שהציבור הבריטי הביע במידה מסוימת אי־אמון בדיוויד קמרון?

"אני לא סבור כך. אם הוא לא היה מסית את המפלגה השמרנית מהימין למרכז, הוא היה זוכה אף בפחות מושבים בפרלמנט משום שפחות בוחרים היו משוכנעים שהמפלגה שלו אכן שונה כיום מבעבר. לדעתי, תוצאות ההצבעה דווקא מחזקות את מעמדו ומעידות כי נחל הצלחה מאחר שעלה בידו, בין היתר, לזכות בקולם של בעלי המקצועות החופשיים ובוגרי אוניברסיטאות לאחר שהשמרנים נכשלו בכך במשך שלוש מערכות בחירות רצופות".

 

מהן בעצם הסיבות לכך שלראשונה זה זמן כה רב קמה בבריטניה ממשלת קואליציה?

"הסיבות לכך נובעות משינויים שמתרחשים בהדרגה בחברה הבריטית. התמיכה בשתי המפלגות הגדולות, הלייבור והשמרנים, הולכת ונשחקת, הן קיבלו יחדיו בבחירות האחרונות את מספר הקולות הנמוך ביותר מאז 1918. הבוחרים נוטים כיום לשנות את דעתם בקלות יתרה, ובעקבות זאת התמיכה 'השבטית' במפלגות הוותיקות הולכת ונעלמת. כך לדוגמה 23% הצביעו למפלגתו של ניק קלג ו־2% למפלגת הימין הקיצוני (British National Party) שאמנם לא זיכו אותה במושבים בפרלמנט הנוכחי. אני מעריך כי כל עוד שיטת הבחירות הנוכחית תיוותר על כנה, בעתיד יקומו ממשלות קואליציה נוספות".

 

מעדיף לפעול מהמרכז

 

כדי לגבש הסכם קואליציוני נאלצו קמרון וניק קלג להתפשר על כמה מהיסודות העיקריים במצעי הבחירות שלהם - הישג לא מבוטל בהתחשב ברקע האידיאולוגי השונה בתכלית של השניים. הליברל־דמוקרטים נחשבים לתומכים מובהקים במדיניות רווחה, מיסוי התואם את רמת ההכנסה והגדלת ההוצאה הציבורית. מנגד, האידיאולוגיה הכלכלית של השמרנים נטתה באופן מסורתי לטובת השכבות האמידות באוכלוסייה הבריטית, המהוות עדיין את בסיס הכוח העיקרי של המפלגה - מצב דברים שאותו כאמור פועל קמרון לשנות. במה שנדמה כתמונת מראה למצע הליברל־דמוקרטי, השמרנים דוגלים בהתערבות מינימלית מצד המדינה, ובמתן הטבות במס לבעלי הון כי הדבר ידרבן השקעות וימריץ את הכלכלה.

 

פרופ' בוגדנור מביע, עם זאת, אופטימיות בנוגע לסיכוייה של הממשלה לשרוד במשך מלוא חמש השנים של כהונתה. "הקואליציה הנוכחית אינה מבוססת על אהבה, שהיא רגש בלתי צפוי, אלא על אינטרסים אישיים שהם הרבה יותר צפויים. מעבר לכך, לליברל־דמוקרטים אין כרגע משאבים כספיים הדרושים להתמודדות במערכת בחירות נוספת בטווח הזמן הקרוב", הוא מציין, ומוסיף כי גם אם קמרון היה משיג רוב מוחלט בפרלמנט אזי האגף הימני של השמרנים, המתנגד עקרונית לרפורמות שראש הממשלה מנסה ליישם בתוך מפלגתו שלו, היה נהפך למעשה ללשון המאזניים של הממשלה, והדבר היה פוגם ביכולתו של קמרון לפעול מהמרכז הפוליטי. "אני סבור שקמרון בעצם מעדיף, במובן מסוים, את המצב הנוכחי על פני החלופה האחרת שהיא ממשלת מיעוט הנשענת על תמיכה חיצונית של הליברל־דמוקרטים מהצבעה להצבעה". עם זאת מציין הפרופסור כי רווחתם של בריטים רבים עלולה להיפגע לנוכח הקיצוצים הצפויים, וכי הדבר עשוי לפגוע בפופולריות של הקואליציה ולגרום בשל כך לקלג לשקול מחדש את תמיכתו בממשלה.

 

כיצד תתמודד ממשלת הקואליציה עם המשבר הכלכלי?

"אני חושב שהם עושים טעות במובן זה שהם מעוניינים להתחיל בקיצוצים באופן מיידי. אני מסכים עם כלכלנים אמריקאים כגון פול קרוגמן וג'וזף שטיגליץ הטוענים כי אין ליישם מיד את הקיצוצים, מחשש שהדבר עשוי לפגוע בצמיחה הניכרת לאחרונה בכלכלה הבריטית. על הממשלה להציג צעדים ברורים לריסון הגירעון, אך לא לבצעם בשלב זה כי הדבר יביא לזינוק בשיעורי האבטלה בדומה לאלו שידעה בריטניה בשנות התשעים". נוסף על כך מציין הפרופסור את העובדה שהממשלה נהנית מבסיס תמיכה מוצק למדי של 77 מושבים, ולכן מבחינה זו מדובר בחלופה הטובה ביותר להתמודדות עם הקיצוץ בתקציב והרפורמות הנחוצות במגזר הפיננסי.

 

בוגדנור סבור שהממשלה הנוכחית תגלגל את האחריות לגלי האבטלה בעקבות הקיצוצים לפתחו של ראש הממשלה הקודם גורדון בראון, ותטען כי המצב הכלכלי שהותירה אחריה ממשלת הלייבור לא השאיר לה ברירה אחרת. ואכן, בנאום שנשא דיוויד קמרון לפני מספר ימים טען ראש הממשלה כי מצבה הפיסקאלי של בריטניה קשה יותר מכפי שהעריך מלכתחילה וכי לא יהיה מנוס מקיצוץ.

 

מחסור בפתקי הצבעה

 

הדיווחים הראשונים החלו להגיע עם סגירת הקלפיות בשעה עשר בערב. מכל רחבי הממלכה התקבלו ידיעות שלפיהן עשרות ולעתים מאות בוחרים לא הצליחו לממש את זכותם הדמוקרטית ולהצביע למועמד המועדף עליהם. בימים שלאחר מכן התמלאה העיתונות הבריטית בידיעות על תקלות טכניות שאפיינו את יום הבחירות כגון מחסור בפתקי הצבעה וחוסר יעילות בהתמודדות עם מספר הבוחרים הרב (שיעור ההצבעה עמד על 65% לעומת 61% בבחירות הכלליות שהתקיימו ב־2005).

 

הדיון הציבורי שעוררו הכשלים הארגוניים הצטרף לוויכוח המתנהל בממלכה בחודשים האחרונים סביב שיטת הבחירות, או ליתר דיוק היוזמה לשנות את השיטה שעל פיה נבחר במדינה ראש ממשלה, הנשמרת עוד מהתקופה הוויקטוריאנית. על פי שיטה זו, מחולקת בריטניה ל־650 מחוזות והבוחר מצביע למעשה למועמד המפלגה המועדפת אליו במחוז הבחירה שבו הוא מתגורר. התוצאה היא שמספר הקולות שמקבלת כל מפלגה אינו עולה לעתים בקנה אחד עם כמות המושבים בפרלמנט שבהם היא זוכה, והדבר מושפע מנתונים אקראיים כגון הפריסה הגיאוגרפית של התומכים בה. דוגמה מובהקת לכך היא הליברלים־דמוקרטים שזכו בבחירות האחרונות במספר קולות גבוה יותר לעומת 2005, אך מספר נציגיהם בפרלמנט הצטמצם בחמישה.

 

המתנגדים לשיטה הנוכחית, ובראשם שלא במפתיע הליברל־דמוקרטים, מעוניינים להנהיג בבריטניה שיטת בחירות שלפיה מספר המושבים בפרלמנט יהיה יחסי למספר הקולות. השמרנים מצדם מתנגדים לשינוי משום שלדעתם יביא הדבר לכך שהרוב הליברלי בחברה הבריטית ידחק אותה מהשלטון לצמיתות. הפשרה שהושגה בין השותפות הקואליציוניות: בשנה הבאה יתקיים משאל עם בנושא, שבו ראש הממשלה קמרון וסגנו קלג ימצאו את עצמם משני צדי המתרס.

 

"הדרישה לשנות את שיטת הבחירות היא תולדה של חוסר האמון השורר בבריטניה כלפי נבחרי הציבור בעקבות שערוריית ההוצאות" (גילויים שלפיהם חברי פרלמנט מימנו הטבות אישיות בסכומי עתק מכספי ציבור — א"ש), מסביר בגודנור.

 

האם לא קיים חשש כי שיטת בחירות יחסית תפלג עוד יותר את המערכת הפוליטית, בדומה למצב בישראל, ותפגע ביציבות השלטונית המאפיינת את בריטניה?

"החלפת השיטה אין פירושה בהכרח ממשלה לא מתפקדת. שבדיה, נורבגיה וגרמניה הן דוגמאות למקומות שבהם השיטה עובדת היטב. הדבר תלוי בתרבות הפוליטית בכל מדינה. שיטת הצבעה יחסית היא כמו מראה. אם אתה לא אוהב מה שאתה רואה, אל תאשים את המראה. כלומר, אחד היתרונות של שיטה זו הוא השקיפות שלה, משום שהיא משקפת היטב את מה שמתחולל בחברה, ודוגמה טובה לכך היא המצב השורר במערכת הפוליטית בישראל".

 

בבחירות האחרונות זכתה ה־BNP למספר כפול כמעט של קולות לעומת מספר הקולות בבחירות הכלליות הקודמות. האם שינוי השיטה לא מגדיל את הסכנה שמפלגות קיצוניות ימצאו את עצמן מיוצגות בפרלמנט?

"זהו מצב דברים שעשוי להתרחש, ועל אלה הקוראים לשינוי השיטה להביא זאת בחשבון, ואולם סביר להניח כי אחוז החסימה יהיה 5% בדומה לגרמניה. יש לזכור כי במידה ו שיטת בחירות יחסית היתה מיושמת בחודש שעבר, מפלגתו של ניק גריפין (מנהיג ה־BNP - א"ש) היתה זוכה ב־12 או 13 מושבים בפרלמנט. סך הקולות שהם קיבלו היה גבוה יותר ממה שקיבלה מפלגת הירוקים או המפלגות הלאומיות בסקוטלנד וויילס. עם זאת, נראה כי השיטה הנוכחית אינה ממלאת עוד את תפקידה בכל הנוגע להרחקת מפלגות שוליים, ששבע מהן זכו ב־28 מושבים, כדי לאפשר הקמתה של ממשלה יציבה".

 

"הישגים מרשימים"

 

דיוויד קמרון היה חבר פרלמנט אלמוני כאשר נבחר לפני חמש שנים לעמוד בראש המפלגה השמרנית. יריביו בתוך המפלגה ומחוצה לה התקשו להתייחס ברצינות לקמרון הצעיר, והיה אף מי שציין כי הסיבה היחידה שקמרון, שהיה אז בן 39 בלבד, זכה בתפקיד היא משום "שניצח בתחרות היופי של המפלגה השמרנית". ואולם פרופ' בוגדנור זיהה כבר לפני עשרים שנה את התכונות שהזניקו את קמרון למעון ראש הממשלה. "הוא אדם נעים הליכות, ישר מאוד, שהיה חביב על כולם", הוא מדגיש. בוגדנור אף מתייחס בביטול לטענות המופנות לעתים כלפי קמרון, שלפיהן הרקע האמיד שממנו הגיע (אביו צבר הון בעסקי הפיננסים - א"ש) סייע לו בדרכו לצמרת. "הרקע הכלכלי שלו אמנם מעסיק אנשים רבים, אבל הסיבה שהוא הגיע רחוק נובעת מכך שהוא הצטיין בכל מה שעשה. נכון שהוא למד באיטון (בית הספר

הפרטי היוקרתי ביותר בבריטניה), אולם לא בזכות זה הוא התקבל לאוקספורד ונהפך לסטודנט מצטיין".

 

האם דיוויד קמרון מסוגל להתמודד בהצלחה עם האתגרים העומדים בפני בריטניה בשנים הקרובות?

"כיום קשה להעריך, אולם הישגיו עד כה מרשימים. השמאל היה מאוד דומיננטי בבריטניה כאשר קמרון מונה למנהיג המפלגה השמרנית, והוא חיסל אותו לפחות באופן זמני. הוא גם הצליח לשנות את מפלגתו ללא הכר, ובניגוד לת'אצר מנסה לפעול מתוך קונצנזוס. קמרון לא הוערך כראוי על ידי הלייבור, אולם הוא האיום הגדול ביותר על השמאל מאז ימיה של ת'אצר".

 

לשאלה האם קמרון מנסה למעשה לפסוע בדרכו של טוני בלייר, שיזם גם הוא מהפך במפלגתו שלו בטרם נבחר לראשות הממשלה, ענה בוגדנור: "ללא צל של ספק".

x