סקאלה אחרת: בית האופרה שלא נפגע במשבר

לה סקאלה, בית האופרה המפורסם שבמילאנו וכנראה הגדול והחשוב בעולם בתחומו, הוא מוסד מסורתי. ההיכל המרשים שתכנן הארכיטקט ג'וזפה פיירמריני ב־1776 נחנך שנתיים מאוחר יותר, ב־7 בדצמבר, בבכורת האופרה "אירופה שנתגלתה מחדש" של סליירי. צלילי האופרה ההיא של המלחין שניהל קרב אגו סבוך עם מוצרט ליוו גם את הפתיחה המחודשת של המוסד ב־7 בדצמבר 2004, לאחר שנתיים של שיפוצים נרחבים.

אבל גם מוסד מסורתי שכזה מגלה לעתים גמישות בלוחות הזמנים שלו. השנה הם סיימו את העונה מוקדם מהצפוי, ב־8 ביולי, וזאת לרגל הביקור ההיסטורי שלהם בארץ — ביקור שבמסגרתו יבצעו את האופרה "אאידה" של ורדי בבימוי פרנקו זפירלי, מהערב בבית האופרה בתל אביב, ואת ה"רקויאם" של ורדי בפארק הירקון בחמישי השבוע. "בדרך כלל אנחנו מסיימים את העונה ב־25 ביולי ורק אז יוצאים לסיורים בחו"ל", מספר סטפן ליסנר, המנכ"ל והמנהל האמנותי של המוסד, "אבל השנה הקדמנו את התוכניות".

לה סקאלה במהלך החזרות ל"אאידה" בתל אביב צילום: עמית שעל

נראה שליסנר (56), ג'נטלמן צרפתי נינוח למדי שניהל בעבר בין השאר את מרכז הדרמה הלאומי בניס ואת התזמורת של פריז, הוא מאמין גדול בשילוב בין שינויים מינוריים לבין שמירה עיקשת על הקיים. כשנכנס לתפקידו לפני כארבע שנים המשימה שלו היתה כפולה: הוא ביקש להוכיח לבני העיר, כמו גם לברנז'ה הקלאסית, שאף על פי שהוא הלא־איטלקי הראשון המקבל את הג'וב הכה איטלקי הזה, הוא יותיר את חותמו על המשכן. המשימה השנייה היתה להפוך את ההשקעה העצומה של המוסד בשיפוצים להכנסות. בינתיים נראה שהוא עומד בשתיהן בהצלחה. במהלך כהונתו עלה מספר הערבים שבהם עולה המסך בלה סקאלה מ־190 ל־284. העלייה הזו התאפשרה הודות לכמה שינויים שהכניס ליסנר, כמו הגדלת התזמורת ל־135 נגנים ובניית מערכת התפאורות החדשה, המאפשרת לנהל שלוש הפקות במקביל. הרחבת הרפרטואר אפשרה להוסיף לתוכנייה עוד הפקות בלט וקונצרטים סימפוניים. כל אלו הובילו להגדלת התקציב השנתי ל־105 מיליון יורו, ובעיקר לשמירה עליו.

אופרה ב־2,400 יורו

סטפן ליסנר

גם בשנים שמנות לא קל לשמור על תקציב שכזה, בוודאי לא כשמדובר בעידן של חוסר ודאות פיננסית אצל חלק מרוכשי הכרטיסים. ליסנר מספר שבינתיים המשבר חלף מעל ראשה של לה סקאלה. "לא נאלצנו השנה לבטל או לצמצם אף הפקה, או לקצץ בשכר העובדים. התמיכה השנתית שלנו מהממשלה האיטלקית ומהעיר מילאנו מגיעה ל־35% מהתקציב. זה אולי נשמע הרבה, אבל אני עדיין צריך למצוא בכל שנה 65 מיליון יורו מכרטיסים ומחסויות".

לאנשים עדיין יש כסף לשלם על מינוי שנתי ללה סקאלה?

"השנה האחרונה היתה אחת המוצלחות ביותר שלנו. לא איבדנו אף ספונסר, וכל החוזים עם הספונסרים שלנו ממשיכים גם בשנה הבאה ובאותם תנאים. גם מבחינת המנויים והקהל — ההתעניינות לעונה הקרובה גבוהה מאוד, ואני מאמין שנעמוד ביעד שלנו. הבעיה היחידה היא שאנחנו עוד לא יודעים מה יהיה היקף התמיכה הממשלתית לעונה הבאה. אנחנו אמורים לשבת איתם מיד כשנחזור מהביקור בישראל".

כרטיס לערב פתיחת העונה שלכם עולה 2,400 יורו; איך מושכים קהל צעיר יותר במחירים כאלו?

"המחירים אכן גבוהים מאוד, אבל בארבע השנים האחרונות אנחנו פונים גם לקהל של מתחת לגיל 30 עם תוכניות אחרות וכרטיסים מוזלים. לפני הפרמיירה, למשל, אנחנו מעלים את אותה הפקה עם מחירי כרטיסים שמתחילים

ב־10 יורו. יש לנו גם מסלול להורה וילד שבו רק המבוגר משלם. אנחנו כל הזמן חושבים כיצד להגיע לקהל נוסף".

ברנבוים ואני

כאמור, אחת הדרכים של הקבוצה המילאנזית הזו להרחיב את מעגל אוהדיה היא לצאת למשחקי חוץ מניבים. ליסנר, בחביבות אירופית, מסרב לנקוב בסכום שמשלמת האופרה הישראלית על הסיבוב המקומי שלהם כאן, אבל חוזר ומדגיש עד כמה הביקור אצלנו חשוב להם, ומרחיב על שלושת השבועות שבהם נמשכו החזרות במילאנו ל"אאידה" עם דניאל ברנבוים ועל הביצועים האחרונים שלהם ל"רקויאם" עם ברנבוים ברומא ובברלין.

את החזרות האלו, כמו גם את השהות של הפמליה העצומה ממילאנו (יותר מאלף איש, בהם אנשי צוות, מקהלה, תזמורת וסולנים של הלה סקאלה לצד פוליטיקאים בכירים וידידי האופרה) — גם אנחנו מממנים. ליסנר, כמו גם מארחיו הישראלים, יכולים לישון בשקט: למרות מחירי הכרטיסים (כרטיס VIP ל"רקויאם" בפארק עולה 1,500 שקל, על הדשא תוכלו לצפות בהם בחינם), כמעט ולא נותרו כיסאות פנויים להופעותיה של לה סקאלה כאן. מי שדווקא לא יעצום עין באותו ערב, אבל מהתרגשות, הוא כנראה המאסטרו האגדי ארתורו טוסקניני, שב־1920 התמנה למנהל האמנותי של לה סקאלה, ובהמשך היה המנצח הראשון של הפילהרמונית הישראלית, שישקיף מבין העננים על הפארק הגדוש בחיוך ענק.

כשאני שואל את ליסנר מדוע לה סקאלה לא הגיעה עד היום לישראל, הוא מסביר שהרעיון הפך למציאות רק לפני שלוש שנים, לאחר שרון חולדאי התקשר לראש עיריית מילאנו וביקש ממנו לבדוק אם בית האופרה שלו יסכים להגיע לכאן כדי לשיר מזל טוב ב־400 קולות לעיר העברית הראשונה.

ליסנר ביקר כאן בעבר עם ברנבוים, שאותו הוא מגדיר כחבר קרוב, אך לדבריו עוד לא יצא לו לראות הפקה של האופרה הישראלית או לבחון את סולניה. עם זאת, הוא מוסיף, "תמיד ראיתי בישראל את אחת המדינות הכי חשובות בהפצת מוזיקאים לעולם. יש כאן מסורת ארוכה ומפוארת של שירה ומוזיקה". ג'נטלמן ודיפלומט כבר אמרנו?