משיחת יתר: אכזבה והתרגשות בונציה
הביאנלה בונציה היתה מאכזבת, אבל היצירות של רפי לביא בביתן הישראלי בלטו לטובה. מומלץ גם לא לפספס את תערוכת האמנות העכשווית של האספן פרנסואה פינו בבית המכס בונציה, ואחר כך לקפוץ ליריד האמנות בבאזל
האכזבה שהורגשה בבלוג של בונאמי משותפת למרבית המבקרים בביאנלה. התצוגה החלשה ביותר היתה בג'ורדיני, שם הציגו 77 ביתנים לאומיים. העבודות היותר מוצלחות היו בארסנלה, שם הוצגה התערוכה "Making Worlds" שאצר דניאל בירנבוים. אבל התחושה העיקרית היתה שמשהו חסר. אחרי ביקור בתערוכה "Mapping the Studio" מאוסף פרנסואה פינו (François Pinault), שמוצגת בבית המכס ההיסטורי שרכש והשקיע בשיפוצו 20 מיליון יורו, אפשר לנסות ולהגדיר מהו אותו חוסר. פינו, איש עסקים צרפתי ואחד מעשירי העולם (נמצא במקום ה־39 ברשימת פורבס), מחזיק באוסף האמנות העכשווית הגדול בעולם. ב־2006 הוא רכש את ארמון פאלאצ'י בוונציה, ומאז הוא מציג בו את האוסף שלו. עתה, כשבית המכס נחנך באופן רשמי עם תחילת הביאנלה, האוסף מתחלק בין שני החללים.
בתערוכה המרשימה מוצגים מרבית שיאי האמנות העכשווית; מהמיצב המפורסם "Hell" של האחים ג'ייק ודינוס צפמן, שמתארים באקווריומי זכוכית סצינות אלימות קשות שבהן מככבים בערבוביה חיילים נאצים, חלקי גופות ושלדים (כשלא תמיד ברור מי הקורבן ומי הרוצח), ועד הסוס המפוחלץ של מאוריצו קטלן, שראשו תקוע בקיר. מפסל השיש של ג'ף קונס, שבו הוא מחובק עם אשתו לשעבר, צ'יצ'ולינה, ועד קבוצת הגמדים מלאי הזימה והאלימות במיצב של פול מקרתי. העבודות ממלאות את החלל המרשים, ובכל זאת מפתיע לגלות שחלק גדול מהן, שיצר בעבר סנסציה ועניין, משרה עתה מעין אדישות. אולי הפער בין הזוועה לייצוגה בתקשורת - כפי שטענה מבקרת התרבות סוזן זונטאג - פועל באותה צורה גם באמנות: הוא הופך אותה למופשטת ומרוחקת, ובסופו של דבר מותיר את הצופה אדיש למסריה.
מיצב הגמדים של פול מקרתי. חלק מהאוסף של פרנסואה פינו יש כמה עבודות נהדרות בתערוכה, למשל ציורי הדמויות הסובלות של מרלן דומה, שמעוררות אמפתיה, הציורים המופשטים והדשנים של פיוטר אוקלנסקי, שמעוררים התרגשות, וציורי גדרות התיל הכסופים של רודולף סטיגנל, שמייצרים תחושה אמביוולנטית שבין מחנק להיקסמות. נדמה שהצורך לזעזע ולהמם, כמו גם העושר, שהיה אחד מסממניה של האמנות הצעירה, באים על חשבון הרגש - אותו דבר בסיסי שיכול לייצר אמנות נהדרת.
מרבית המבקרים המקצועיים בביאנלה בונציה - אספנים, גלריסטים, אוצרים ומנהלי מוזיאונים - המשיכו אחר כך ליריד האמנות הוותיק ארט באזל, שנפתח בבאזל ביום רביעי האחרון. מה שמצטייר כמעבר חד מהאמנותי למסחרי אינו חד כלל וכלל: מדובר באותו קהל, ובאותם אספנים ואמנים. אלא שבביאנלה המסחר נעשה מאחורי הקלעים, וביריד הכל מתרחש בחזית. העבודות שמוצגות בביאנלה נבחרות על ידי האוצרים, והעבודות שביריד נבחרות על ידי גלריסטים.
באירוע העצום, שנערך בפעם ה־40, משתתפים השנה קרוב ל־300 גלריות מכל העולם ויותר מ־2,500 אמנים. מדברי המבקרים שנכחו ביריד עולה שהתצוגה מצוינת, והיא תדבר ללב הקונים. "אין תחושה של משבר או של דיכאון, להפך", אומרת נירה יצחקי מגלריה שלוש. "המיתון נוכח ולא נוכח באירוע: מצד אחד יש יותר סלקציה בקנייה, ובכל זאת כבר ביום הראשון של הפתיחה גלריות מכרו יפה".
האם המיתון ניכר במראה העבודות?
"בפירוש לא. כאילו שום דבר לא קרה. הן ממשיכות להתחרות על המראה הכי עשיר, הכי גדול, הכי טוב".
לדברי הדס מאור, אוצרת ויועצת אמנות, סימני המיתון ניכרו בעיקר בבחירת העבודות, שהיתה שמרנית מאוד. "היו מעט עבודות של אמנים לא מוכרים או צעירים, אבל העבודות שנבחרו היו מעולות", היא אומרת. שינוי נוסף ביריד הנוכחי הוא האפשרות לקנות עבודות שלפני שנתיים לא היו אפשריות מבחינת רשימת הממתינים. "המחירים אמנם נשארו גבוהים מאוד, כאילו אין מיתון, אבל מכיוון שהביקוש ירד ורשימת הממתינים התקצרה, יש אפשרות לרכוש עבודות שלפני שנתיים היה בלתי אפשרי לרכוש".
