בלעדי: נתניהו מתכנן לבטל את משרד התקשורת

ראש הממשלה המיועד, בנימין נתניהו, מתכנן להוציא אל הפועל מהפכה בתחום התקשורת כבר בחודשים הראשונים לאחר השבעת הממשלה.

ל"כלכליסט" נודע שנתניהו מתכנן, בהמלצת מקורבו והממונה על התקציבים לשעבר, אורי יוגב, למנות שר במשרד ראש הממשלה, שתפקידו יהיה לסגור בהדרגה את משרד

איגוד סמכויות

הצלחת המהלך תלויה בתוצאות המשא ומתן הקואליציוני. ההחלטה להשאיר את תחום התקשורת בידי הליכוד מקלה על הרפורמה, אך נשאלת השאלה אם היא תשולב בקווי היסוד של הממשלה הבאה, כלומר תחייב את הקואליציה. סוגיית סגירת משרד התקשורת והקמת רשות עצמאית עלתה כמה פעמים בעבר, וב־2003 גובשה לראשונה להצעת חוק. ככל הידוע, נתניהו אינו מתכוון לאמץ את המודל שהוצע בעבר, ולא מן הנמנע שיפעל למינוי ועדה מיוחדת שתמליץ על התאמת המודל למציאות העכשווית, שבה תחום הטלקום הולך ומתאחד עם תחום התוכן.

רעיון רשות התקשורת זוכה לתמיכה במשרדי האוצר, התקשורת והמשפטים. עם זאת, יש הטוענים שיש להפיק לקחים מכשלי מועצות ציבוריות אחרות בתחום התקשורת, כמו מועצת הרשות השנייה, שכן מועצה ציבורית מתקשה לקבל החלטות מקצועיות בשל חוסר ידע מקצועי.

אין קופצים על התפקיד

בעוד סביב משרדי הממשלה האחרים שיש לאייש פורחת בורסה שלמה של מועמדים, הרי שסביב משרד התקשורת שוררת דממה. ייתכן שכוונת נתניהו לסגור את המשרד גורמת לפוליטיקאים להדיר את רגליהם מהעניין. מי שבכל זאת הוזכרו כמועמדים לתפקיד מלבד לבנת הם חברי הכנסת גלעד ארדן (ליכוד) וסטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו). עם זאת, גורמים במערכת הפוליטית טוענים שכמה ממקורבי נתניהו מתנגדים למינויו של ארדן לתפקיד, ומיסז'ניקוב כנראה ישובץ במשרד התשתיות או במשרד התיירות.

לא נתקבלה תגובה מלשכת נתניהו.

לבנת חוזרת לתחום - חתומה על שני כישלונות בולטים

לימור לבנת אינה זרה לתחום התקשורת. בקדנציה הקודמת של נתניהו כראש ממשלה, בין 1996 ל־1999, היתה לבנת שרת התקשורת. היא קידמה שלושה מהלכים עיקריים; שניים מהם התגלו עם הזמן כלא מוצלחים במיוחד.

ב־1997 היא פתחה את שוק השיחות לחו"ל לתחרות, ואישרה ל־013 ברק ו־012 קווי זהב להשיק שירות מתחרה לבזק בינלאומי. החברות חויבו לשלם לבזק בינלאומי קנס של כמיליארד שקל, שגרם להן לא לעמוד בחובות שלהן. ברק לא הצליחה לעמוד בתשלום לבעלי האג"ח שלה, וקווי זהב לא החזירה את החוב לבעלי המניות שלה.

מהלך נוסף שזכה לביקורת היה פתיחת שוק הטלוויזיה הרב־ערוצית לתחרות. לבנת אישרה לבזק להפוך לבעל מניות גדול ב־yes. בזק ניצלה זאת כדי להילחם ב־HOT והזרימה ל־yes מזומנים שאפשרו לה לדרדר את כל השוק לסחרור הוצאות. חברות הכבלים התקשו להתחרות, וב־2003 קרסה חברת תבל.

לבנת חתומה גם על הכנסת מתחרה שלישי לתחום הסלולר. ב־1999 נכנסה פרטנר לענף, ושילמה על הרישיון כ־400 מיליון דולר. רבים הטילו ספק בנחיצות של חברה שלישית, אך הצלחת פרטנר הוכיחה כי לבנת עשתה צעד נכון.