איך לבחור עורך דין שותף?

מדי שבוע אנו נחשפים לידיעות בסגנון "משרד פלוני צירף שותפים חדשים", ובחלקן מצוין כי השותפים הטריים הם "שותפי הון" או "שותפי רווחים". המושגים השונים, המשמשים לעתים בערבוביה, ומסלולי ההצטרפות השונים לשותפות ראויים להרחבה ולהסבר.

משרדים, גדולים כקטנים, למדו כי את הכניסה לשותפות יש לתכנן בראייה מקצועית. בחו"ל, מבחני קבלתו של שכיר לשותפות מושתתים בעיקר על מבחנים אחידים. בארץ, קבלתו של שכיר לשותפות נגזרת באופן שונה מגודל המשרד, מתרבותו הארגונית, מחשיבתו האסטרטגית, מתחום העיסוק וכיו"ב. בכל מקרה, את נושא הכניסה לשותפות יש לבחון ולנהל תחת מספר מבחנים, ובהם:

• המבחן האסטרטגי - במסגרתו יבחן המשרד את צירוף השותפים בראייה אסטרטגית כלל־משרדית וארוכת טווח, ולא ב"שליפות" ללא תכנון.
• מבחן הזמן - התקופה בארץ די דומה לזו הנהוגה בחו"ל, שש עד תשע שנות עבודה, אם כי באופן פחות מובהק. ואולם, כבר בשנה הרביעית או החמישית על המשרד לבחון את שאלת צירוף עורך הדין השכיר לשותפות, במסגרת יצירת האופק המקצועי.
• המבחן הכלכלי - ובעיקר, היותו של השכיר הבכיר נטל כלכלי מחד, ויכולתו של השותף המצטרף למנף כוח עבודה זוטר המנוהל תחתיו מאידך.
• המבחן הארגוני - האם יש צורך בשותפים נוספים? האם עורך הדין יכול לנהל עורכי דין אחרים תחתיו? ושאלות דומות.
• המבחן הפרסונלי - אין בחינת אופיו של עורך דין כשכיר זהה לבחינתו כשותף.
• ניהול סיכונים - בחינת הצירוף לשותפות במונחים של נטישת שכירים, נטילת לקוחות, עלות גיוס כוח אדם חדש, המצג כלפי שאר עורכי הדין במשרד, וכיו"ב.
• 
  

גם כאשר מחליטים לצרף עורך דין חדש לשותפות, אין משמעות הדבר שותפות מלאה. במשך השנים התפתחו סוגים שונים של שותפויות, שלהן הוצמדו כינויים ומנגנונים מגוונים, כגון "שותף הון", "שותף מייסד", "שותף רווח", "שותף חוזה", ועוד.

הסיבה לתופעה זו היא שמצד אחד אנו רוצים להציג בפני שכירים מתווה קריירה וכניסה לשותפות, ומנגד קיים חשש לשלב בשותפות שכירים שייתכן כי עדיין אינם ראויים למעמד זה. כך נולד מנגנון "ביניים", שבמסגרתו נמצא השכיר הוותיק במשך פרק זמן מסוים (ולעתים עד סוף תקופתו בשותפות) במעמד שאינו של שותף מלא.

קיימים מופעי שותפות רבים כאלה, שנהוג לכנותם בשם כולל של "שותף רווחים", אך זהו מונח שגוי, שכן הגורמים המבחינים בין סוגי השותפים השונים אינם בהכרח זכאות לרווחים. יתרה מכך, המינוח "שותף רווחים" יוצר דווקא מעמד משפטי של שותף מלא על פי הדין. אנו סוברים ששם נכון יותר הוא "שותף חוזה", ולו בשל העובדה שמערך יחסיו של שותף זה בדרך כלל מוצא ביטויו בהסכם בכתב או בעל פה.

ברוב המקרים, שותפי החוזה אינם תורמים להון השותפות, אינם משתתפים בהשקעות במושכר או ברכישת ציוד קבוע ואינם נוטלים סיכוני אשראי. המודלים העסקיים הם רבים ומגוונים: חלקם משתתפים בישיבות השותפים אך אינם בעלי זכות הכרעה בסוגיות המרכזיות. חלקם זכאים לעיין בהכנסות המשרד אך לא בשורת הרווח, ועוד. במרבית המשרדים מובהר היטב מעמדו של שותף החוזה ביחס להון המוחשי ובעיקר הלא מוחשי (המוניטין), ובחלק מותירים זאת השותפים באופן לא מוגדר, אשר לעתים מוליד סכסוכים.

הכותב הוא מנהל חברת GLawBAL המתמחה בהשמה, בייעוץ ובשיפור ביצועים של משרדי עו"ד.